הסיפור המטלטל של מיכל, ולמה את לא מטפלת בעצמך? /פארלי מורגנשטרן

"ובחרת בחיים?!"
הבחירה היא בידנו מגיל קטן, ככל שיותר נגדל כך גם זכות הבחירה תתפתח לעוד תחומים בחיים,
ההחלטה בידינו ,האם לחיות את החיים או לשרוד אותם?
בחיינו יש ימים יפים עצובים מאתגרים משברים וניסיונות, כאנשים מאמינים מה שמחזיק אותנו בימים קשים משברים זו האמונה,
שהרי ברור וידוע לנו שהניסיונות שיש לנו בחיים הם לפי כוחותינו ואין אדם נוגע במוכן לחברו ,
לא קם (עדיין) האדם שהסכים להחליף את  "החבילה" שלו עם האחר,
המילה "בחירה"היא מילה חזקה ומרכזית בחיינו, זכות הבחירה בחיים היא לרוב בידינו.
לפעמים הבחירה שלנו היא האם לטפל, לשתוק, לזרום, להסתיר, לסבול ,לשחק 'כאילו הכל בסדר', לשתוק ולהשתיק את הסובבים שחלילה לא ידעו שאצלי לא הכל "חלק",או הבחירה במקביל היא לקום עם המון אומץ להילחם בסטיגמה ולטפל במיידי עוד לפני שהפצע הופך לזיהום ואז לצלקת.
מיכל (שם בדוי) עברה התעללות קשה בילדותה הכאב הצלקת והזיכרון הם אלו שמנהלים אותה מידי יום ובכל שעה,
"אם רק הייתי מטפלת בזה כבר אז הכל היה נראה אחרת אמרה לי מיכל בכאב",
הכל התחיל בגיל שש כשהבנתי שמה שאני עוברת הוא התעללות.
בכיתי בשקט שלא יראו,היינו בכל בוקר לבד רק עם אחי הקטנים שלא הבינו למה אני עצובה,
אמא יצאה לעבודה בשעות הבוקר המוקדמות,בכל בוקר התפללתי מהסידור שלי שהיום לא יהיה לי עצוב.
את ההתנהגות המוזרה והכאב פתחתי בפעם הראשונה מול המורה בכיתה א',זה היה בבוקר חורפי כשכאב לי הגוף מאוד, הנפש שלי לא ידעה לבטא את מה שעובר עלי.
לא יכולתי לתפקד בכיתה בכיתי המון וביקשתי ללכת הביתה-לאמא,
המורה הייתה ערנית והיום אני יודעת שהיא הייתה גם פיקחית ואכפתית, היא הבינה שזה לא עוד קושי הסתגלותי לכיתה א', היא הרגישה אותי. עד היום אני מודה לה!
המורה זיהתה את ההתנהגות המוזרה שלי- את המצוקה שלי,
היא שאלה אותי מספר שאלות ומיד התקשרה לאמא,
אמא הגיע לכיתה במהירות,
אני זוכרת את המפגש המוזר הזה זה כמו היום,
זה היה מפגש עצוב,השאלות היו מוזרות,
ישבנו עם כל צוות הפיקוח,
כולן הרגיעו אותי ושאלו אותי המון שאלות שהיו לי כילדה לא ברורות,
עניתי בלי לדעת מה באמת המשמעות של הדברים שהיום אני מבינה כמה הם אקוטיים וכמה שהם הכרחיים להמשך,
אמא שלי האהובה לא דמיינה לרגע שהבת שלה עוברת חיי סדום והיא בת שש בלבד,
את המשך החיים קשה לי שלא לזכור,
אבא יותר לא היה בבית ,
הוא עבר לגור רחוק,
כשראיתי את אבא במפגשים כאב לי על הבית שהיה לנו ואיננו.
הילדות שלי הייתה מלאה בשאלות ללא תשובות,המון שנים של זיכרונות וסיוטים בלילות שלא נגמרים ,
כואב לי על ילדות שלא הייתה לי מעולם,
כואב לי על צלקת שנסחבת איתי כבר שנים ולא מרפה,
"לכי לטיפולים פסיכולוגיים את חייבת לעבור תהליך שירפא אותך שיעזור לך!" התחננה אלי אמא ואני התביישתי,
לא רציתי לדבר על הנושא עם אף אחד בעולם,
הסטיגמה הזו על טיפול נפשי לא נתנה לי ללכת לטיפולים שיכלו להציל אותי או לפחות למזער את הנזק-הצלקת שהיתה שם,
אני? טיפול פסיכולוגי? בחיים לא!! הצהרתי ,
בחוץ תפקדתי רגיל הצלחתי בלימודים ואחר כך בעבודה, כלפי חוץ הייתי בחורה חלקה וזורמת,
בתוכו בלב ובנשמה חייתי עם סוד ענק שהוא רק שלי וצלקת אחת גדולה,
בשידוכים כולם ידעו שהורי לא הסתדרו,
אני ידעתי שהם לא חיים יחד בגלל שאבא שלי לא בריא,
אבא היה בטיפולים ידעתי,
זה הרגיע אותי כילדה ונתן לי תחושה שבעזרת ה' הוא יבריא ולא יכאיב יותר לאחרים,
בעצמי התביישתי לטפל, אולי בגלל שלא חשבתי שיש טיפול בעולם שיכול לרפא כזאת צלקת?
אולי בגלל שהסטיגמה על מי שהולך לטיפול נפשי הייתה חזקה על המצוקה האיומה שחשתי? פחדתי לפתוח את הנושא הדחקתי אותו מידי יום,

התביישתי כל חיי לקבל טיפול ואפילו הקטן ביותר,
העדפתי "לשחק" שהכל אצלי נשכח ועבר,
בלילות הייתי בוכה לא יכולתי לחשוב על טיפול למרות שידעתי שזה הדבר הכמעט יחד שיכול לעזור לי,
התארסתי התחתנתי המשחק היה מושלם,
היום אני אמא בעצמי והכל עולה לי,אני מרגישה כאילו מוגלה יוצא מפצע שהוסתר שנים..
שיתפתי את בעלי במה שעברתי כילדה לשמחתי בעלי תמך והיה שם איתי למרות ההלם שתקף אותו ,
זה אמיתי? הוא שאל בפעם המאה. אם רק הייתי שם הייתי שומר עלייך!
האם קימים כאלו דברים בכלל?

לא היו לי תשובות רק דמעות,
החלטנו שהגיע הזמן לתת מקום גם לדברים כואבים, אני זוכרת שבעלי אמר לי "בשבילך! את צריכה את הטיפול הטוב ביותר והיום! "תביני אמרה לי מיכל,
"גדלתי בחברה שבה הכל משתיקים ,
הכל "מושלם" ,
היום אני משלמת על כך ובגדול.
אני מרגישה שפיספסתי את הרכבת שהצלקת עמוק בגוף ובנשמה"
סיימה מיכל בדמעות,
"אני כאן בפגישת העצמה לקבל את הכלים והכח ללכת ולא להתבייש או לפחד מטיפול נפשי נכון ומקצועי שיעזור לי קצת לחיות עם העבר ואולי אפילו בגללו…"
דיברנו בפתיחות על מה שחוותה והדגשנו שאנחנו כאן בכדי ליצור עתיד טוב יותר,הבארנו שבכדי ליצור שינוי חובה עלינו ללכת מרצון(!) לאנשי מקצוע הנכונים בתחום ולקבל טיפול שייתן לעבר מענה,
הפנמנו שחובה לתת מקום לכאב ע"י רק אנשי מקצועי ומטפלים המתמחים דווקא בתחום זה של פגיעות.
הדגשנו שהכאב נוכח ומנהל אותנו למרות השנים שעברו,
מיכל הבינה שבכדי שיהיה שינוי היא חייבת להיות בטיפול ולפתוח הכל על העבר, בקצב שלה. אבל במסגרת טיפולית.
הבארנו שטיפול מקצועי נפשי או כל טיפול אחר אינו בושה אלה חובה בכדי לצאת לעתיד חדש,
חשוב שנזכור שאם חלילה יש קושי נפשי כלשהו וזה לא משנה איך נבחר לקרוא לו: קושי רגשי/ בעיה/צלקת/משבר, כל עוד הוא לא מטופל הוא גורר אחריו עוד נפילות עוד קשיים עוד מורכבויות למקומות שיכולים להביא את המתמודד/דת עד כדי סכנתו וסכנת הסביבה.
יש לדעת שטיפול נפשי תרופתי או כל טיפול שמומלץ ע"י אנשי מקצוע הוא חובה בכדי למזער את הנזקים ולבנות את העתיד בצורה בריאה ונכונה מחדש. ואתם אלו שקוראים לא סתם אתם כאן,
עשו הכל כדי לעזור לעצמכם ולאחרים סביבכם.
אל תתנו למצוקה לנהל אתכם,
תהיו ערניים עם הילדים ועם עצמכם,
אין גיל לפגיעות ,
לפעמים המוכר ביותר הוא המכאיב ביותר,
אל תתנו לחיצוניות להטעות אתכם,
מיכל קיבלה את הכוחות לצאת לדרך חדשה ללא חששות או ספקות,
מיכל בחרה להאמין שעם המון תפילות וטיפול מקצועי הכל יהיה יותר קל ופשוט מול בניית העתיד והטיפול בעבר,
אם גם אתם נמצאים במצב נפשי -משבר לכו עוד היום לטיפול אל תתנו לבושה או לפחד לנהל אתכם.
גם לכם מגיע לכם "לחיות מחדש"טיפול נועד לסייע ולתת מענה מקצועי, וכוחות להתמודד עם מצבי חיים שונים.
מחקרים מראים כי ככל שמקדימים לטפל בקשיים ובבעיות כך סיכויי ההצלחה של הטיפול גדלים ובהמשך הטיפול עשוי להתקצר. מטרת הטיפול לסייע בתהליך לשינוי רצוי, להבנת והכרות עם האני הפרטי שלי והבנת הסביבה, מתן כלים להתמודדות יעילה יותר עם קשיים. טיפול אינה נחשבת יותר מילה גסה, כיום קיימת מודעות גבוהה ליכולות כלי זה לעזור, לתמוך ולכוון את האדם בדרכו ולאפשר לו לעבור ביתר קלות את קשיי החיים, מצוקות והפרעות נפשיות.
אולי, כמו שכתוב שבימות משיח לא יהיו חולים, אולי התפתחות בריאות הנפש גם היא חלק מהנבואה. נצלו את עולם הטיפול שהולך ומתפתח ויכול לתת לכם איכות חיים. לא לשרוד, לחיות.

שלכם

פארלי

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

התמכרויות ומה שביניהם  / פארלי מורגנשטרן אולי הם נופשים עכשיו אבל חופש אין להם, הם עדיין מצפים לו… / פארלי מורגנשטרן אוהב או אוייב? זה באמת כואב / פארלי מורגנשטרן באנו חושך לגרש / ד"ר רונית לזר גם לי זה קרה: אני בטיפול! / שיתוף בעילום שם