מה עושים כשילד לא רוצה לעזור? טיפים מעשיים

שיתוף ב email
שיתוף ב print

את האתגר של עזרה בבית לא המציאה התקופה.

לא ערב פסח ולא הקורונה שמוציאה מכולנו קרניים.

אבל כעת, כשכולם בבית והוא אמור להיות מוכן לסדר מתישהו בימים הקרובים,

הסוגיה הזו הופכת להיות אקוטית.

 

אם תמיד אני כאמא זקוקה לשיתוף פעולה מצד הילדים, עכשיו אני לא יכולה בלעדיה.

אז מה באמת עושים עם ילד שמסרב לעזור בבית?

 

בואי נתחיל עם מה שלא עושים.

לא מעליבים.

לא מלחיצים.

לא מאיימים.

לא מאשימים.

 

למה לא?

את שני הראשונים פשוט אסור לעשות.

את האחרונים- לא כדאי ולא יעיל לעשות.

 

ארבעת הפעולות המוזכרות הן הדרך הטובה ביותר להשיג בדיוק-

את מה שאנחנו לא רוצים.

הן דרך בדוקה להגיע לחוסר שיתוף פעולה.

ואנחנו רוצים את ההפך.

ארבעת הפעולות המוזכרות הן הדרך הכי יעילה

להכניס אבני נגף בצנרת התקשורת ביננו ובין הילדים.

ביננו, אנחנו לא רוצים את זה.

 

אז מה כן?

 

קודם כל מתבוננים.

בודקים מה קורה מול עינינו.

שואלים את עצמנו (ולא את הילד, עדיין) את שאלת המפתח "למה?"

למה הילד שלנו לא רוצה לעזור?

האם זה זמני? האם זה קשור באופי שלו?

האם זו תופעה אחת מתוך מכלול של תופעות שמשדרות- קשה לי, אני מבולבל, לא נח לי.

או, שזו תוצאה של פינוק שאנחנו יצרנו?

אולי זו תוצאה דווקא מעומס יתר ומהתפרקות לאחר תקופה מלחיצה?

 

כך או כך, כשאנחנו מגיעים לדבר עם הילד,

עלינו לחפש דבר ראשון את הידית.

הידית היא הבנה.

בלעדיה, שביל הגישה אל צינורות הקשב הפנימיים של הילד שלנו חסום לגמרי.

 

הבנה יכולה להיות המחשבה שלעזור בבית- זה באמת לא מהדברים המרגשים.

הבנה זו גם קבלת המציאות שלעזור בבית כיף פחות מלקרוא ספר או לשחק במחשב.

 

האם הבנה פירושה הסכמה?

חד משמעית לא.

אנחנו מפרידים בין השתיים הפרדה מוחלטת.

הבנה רק תאפשר לנו לכעוס פחות, ולכן להגיע יותר.

 

מה הלאה?

כבוד.

הכבוד שלנו לילד יתבטא בכך שאנחנו נאפשר לו לבחור את סוג העזרה המועדף עליו.

את לוח הזמנים וכמות העזרה המועדפת עליו.

את השיטות בהן יבחר לעבוד, וכן, גם את התוצאות הפחות ממושלמות שהוא עשוי לספק.

 

הדבר היחיד שעליו נעמוד- הוא עצם העזרה.

זה חשוב לילד שלנו, זה חשוב לבית שלנו, וזה חשוב לתחושת השייכות שהילד שלנו מפתח.

ילד צריך להרגיש נחוץ ומשמעותי,

לכן, לעולם לא נוותר על עצם העזרה.

אך בהחלט נתגמש עם האופן שבו היא תוגש.

 

ואם הילד מסרב עדיין, ולא מוכן אפילו להקשיב?

זו נורה אדומה שמשהו בתוכו לא זורם.

הוא זקוק ליותר הבנה ויותר כבוד. לא להיפך.

 

יש לך ילד שמסרב לעזור? שוחחי איתו מתוך כבוד והבנה,

וספרי לי אם זה עבד.

l.b.l.mammy@gmail.com

רוצה לקבל עוד טיפים על תקשורת עם הילדים שלחי לי מייל.

דאברושי הנדל, מפתחת שיטת "לגדל בלי להקטין"

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.