אמונה פשוטה שהכל מכוון מלמעלה ולא סתם מכוון – אלא הכל נעשה לטובתנו, 'אין רע יורד מן השמים'!
אני חושבת שבתקופה של המתנה מעייפת כמו תקופה של 'רווקות מאוחרת' לאמונה יש תפקיד עיקרי, בסיסי ממש ביכולת שלנו לשרוד אותה בשפיות. לי אישית היא היתה קרש הצלה ממשי, זה מה שהחזיק אותי ברגעים המביכים והמעייפים ושמרה עלי שלא אפול חלילה למצב של אכזבה, עצבות או יאוש.
גם כשהרגשתי שכלו כוחותיי, או כשצפו בראשי מחשבות 'כפירה' כמו: "למה דווקא אני?" / "איך זה שכל חברותיי מסביב כבר מאושרות ורק אני נסחבת?" / "מתי ייגמר הסיוט הזה?" וכדומה – הייתי משננת פעם אחר פעם כמו מנטרה – שהכל משמיים, והקב"ה מוליך אותי במסלול שהכי מתאים לי!.
יום אחד, הרבה אחרי שנישאתי – ראיתי בחוש איזו ברת מזל אני שהקב"ה הוא זה שמכוון את צעדיי בלי להתחשב כלל ברצונותיי…
***
כל אחת מכן, ודאי נתקלה (ולו פעם אחת בלבד) בשם של בחור 'נחשק', בחור שמרבים לדבר עליו כשמגיעים לסוגיית השידוכים, מסוג השמות שכל בחורה מאחלת לעצמה לזכות ולהיפגש איתו. – כזה היה דוד שרביט (שם בדוי). הוא היה בחור עם שם מאד טוב, למדן, שטייגניסט אמיתי, נראה טוב, ממשפחה טובה שלא חסר לה כלום…
גם אני, כשאר חברותיי – חשקתי בהצעה הזו, הוריי היו שותפים לדעה שלי וניסו לעשות משהו בעניין, פנו לשדכנים, דחפו פה, דחפו שם, אבל – לא הצליחו לגרום לצד השני להתעניין בי. מאד התאכזבתי, ובכל הזדמנות שהיתה לי עשיתי השתדלות לגרום להם לפחות לנסות ולברר.
ערב אחד 'קבוצת הרווקות' שלנו רעשה וגעשה, אחת מחברותיי התארסה עם — דוד שרביט. היינו שמחות והמומות בערבוביה, היא לא היתה ה'מוצלחת שבחבורה', בסתר ממש קינאנו בה. בוורט ובאירוסין היא ריחפה מאושר, החתונה שלה כיכבה כמה שבועות בשיח השותף בינינו…
שנים חלפו, ב"ה נישאתי לבחור מיוחד באמת, לא הקלאסיקה של מה שחלמתי עליו – אבל בהחלט הדבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי. יום אחד, בעודי נסרכת עם השיירה הקטנה והמתוקה שלי על מדרכות 'גאולה' העמוסה, אני פוגשת את חברתי הטובה – גברת שרביט – בגרסה הנוכחית שלה. שנים לא פגשתי אותה והמפגש ביננו העלה זכרונות מתוקים מהעבר, משהו בפניה הדליק בראשי נורה אדומה, ראיתי עצב עמוק, מבט ריקני, אדישות שעוטפת את מילותיה… לא רציתי להציק לה בשאלות ולהיכנס לחייה הפרטיים, אבל המראה הזה שלה לא נתן לי מנוח. פטפטנו עוד קצת ואז אזרתי אומץ ושאלתי אותה אם הכל בסדר איתה. נראה היה שהיא ממש חיכתה שאשאל אותה כדי לפתוח את כל אשר על ליבה…
מתברר שהבחורה המתוקה והחיננית הזו – חיה חיי זוגיות לא פשוטים בכלל, הקריבה את כל היקר לה כדי לא לפרק את החבילה…
היא הלכה לדרכה ואני לדרכי, בלי משים התחלתי ללחוש את פרק ק' בתהילים: "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ", הייתי אסירת תודה להקב"ה על כך שדוד שרביט לא הסכים לפזול לכיווני – ניצלתי!!!
***
שמעתי מהרה"ג אלימלך בידרמן שליט"א שמשמעות הברכה שאנו מברכות כל בוקר: "ברוך אתה ה'… שעשה לי כל צרכי" – היא הידיעה שהקב"ה מוליך אותנו במסלול שאוצר בתוכו את כל הצרכים הדרושים לנו, ומה שאנו רואות מסביב שנראה טוב יותר משלנו – לא מתאים לנו, ואין לנו צורך בו.
זכיתי, ב"ה, לראות בחוש איך כל צעדיי מכוונים לטובתי גם כשבעיני המציאות נראתה ודאי אחרת.
פורסם לראשונה בעלון בשערייך
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
9 תגובות
היה סיפור על מושקה מהעירה שהפריף זרק אותו ואת משפחתו לבור, כי הוא לא שילם בזמן…- עצוב!
כולם פעלו, שידלו השתדלו
והסוף- משה נשאר בבור…. (לא כמו כל הסיפורים שבסוף הוא יצא…)
ןגם זה היה מעם ה'
לא בכל מקרה אנו רואים את הטוב
ואם החברה היתה מאושרת? אז אני צריכה להיות עצובה???
נהני מכל מילה חזקה גם קלה. המסר מודגש וברור. תודה
שאלה שלא מן הענין האם כל המסע של טובי ברון הופיע/יופיע איפה וכיצד ניתן לקוראו תודה
שניה,
ומה אם היית פוגשת אותה, והיא חיה באושר ובעושר …. (לא מה שנראה תמיד לעיניים זה האמת- אבל אם באמת יש לה חיי זוגיות מאושרים)
אבל אז זה לא היה סיפור, אבל אני חושבת שדווקא זה היה יכול להיות הסיפור האמיתי
שהרי פה , בדיוק פה זה מבחן האמונה שלנו
האם גם כשלא רואים , גם כשאין פידבק
ואין הפי אנד
אז אנחנו מרימים עיניים לאבא
ומצליחים להרגיש את התחושה שלמרות שאנחנו לא מבינים , זה המסלול הכיי טוב בשבילנו
הלואי ונזכה!
נותן כח!
המסר כאן ברור מאד, אף אחד לא בא לחזק אמונה בשמחה לאיד חלילה, אלא להראות שמיותר להתעקש על דברים שמשמיים יודעים שהם לא טובים לנו.
בשידוכים בפרט הרבה פעמים קורה שמנסים להשיג משהו שהוא לא טוב עבורנו ומתאכזבים כשלא מצליחים.
פה, במקרה, היא זכתה לראות למה זה לא היה טוב לה
ובדיעבד זה מחזק את האמונה בכל התחומים. כשאדם יודע שאין רע יורד מן השמיים והכל לטובתו, גם סרוב של בחור ורווקות מאוחרת – זה מנחם!
יעל, תודה על הטורים שלך! הם כמו טיפות מים על נפש עייפה!
יעל יקרה,
כל הכבוד לך על העברת המסר בצורה קולחת ונעימה ומחזקת.
אני תמיד אומרת שככל שעובר הזמן והרווקות מאוחרת צריך כל הזמן לתת לעצמנו זריקות אמונה.
כי כולנו באמת מאמינים!
אבל צריכים מישהו שירים אותנו למעלה ויזכיר לנו ובד"כ אנחנו לא מוציאים את האנשים הללו..
אבל באמת אם כל אחת מאיתנו תפתח עיניים היא תראה שכל הקושי (כן להיות רווקה בת 32) זה בא מרחמיו של הקב"ה וממש מחושב בדיוק כפי שצריך..
ה' יזכנו להשפיע טוב תמיד ולהודות לה' מתוך שמחה אמיתית
אגב, אותי באופן אישי לא מחזק שאחר לא הצליח , הפוך הייתי שמחה לשמוע שברוך ה' טוב לזוג היקר.
זה יותר מידי קלאסי לסיים כך את הסיפור.
הטוב שנשלח לנו ממרום, אינו נמדד במבחן התוצאה.
ברוב המקרים לא נפגוש סיום דרמטי, וגם לא ממנו נשאב את הכוחות.
רק מכוח האמונה בטובו של הבורא ובהשגחה פרטית נוכל להיות מאושרים באמת במה שזכינו.
צודקת מאוד
מסכימה בכל מילה
לא תמיד מה שלא קיבלנו הוא רע, זה לא מבחן האמונה.
האמונה נבחנת כשקשה, כשמו שרביט מתגלה כאדם נפלא, עשיר וכ'ו.
ואז להמשיך להאמין כי מאיתו הכל יתברך, והכל מחושב. והכל לטובה.
כמו בכל דבר
תודה רבה על החיזוק ועל הכתיבה המהממת!!!