לקבל את הכסף חזרה? ביטול אירועים בתקופת קורונה/ אסתי וייסלר

שיתוף ב email
שיתוף ב print

השבת דמי קדימה בעקבות הקורונה

מזמיני אירוע רבים וגם בעלי אולמות מתחבטים בשאלה מה דינם של דמי קדימה בגין אירועים שבוטלו עקב הקורונה. לאחרונה בית המשפט השיב על כך בחיוב.

בקצרה נאמר שאולם אירועים בבני ברק חויב להשיב דמי קדימה למזמין אירוע שהיה אמור להתקיים במרץ 2020 ובוטל בעקבות צווי החירום של הנגיף. הסיבה לחיוב החזרת הכספים היא "עילת סיכול חוזה".

עובדות המקרה:

התובע הזמין חתונה באחד מאולמות בני ברק בשלהי ינואר 2020 למרץ 2020. במעמד ההזמנה שילמו התובע ואבי החתן  סך 10,000 ₪ כדמי קדימה.

כזכור, במרץ 2020 הוצאו הגבלות על אירועים באולמות בעקבות ה COVID 19  .

כפועל יוצא האולם לא היה יכול להתקיים כמתוכנן. התובע, אבי הכלה,  לקבל את דמי הקדימה ששילם בחזרה אך האולם סרב. בצר לו הגיש התובע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב אשר כאמור קבע כי יש להשיב לתובע את דמי הקדימה.

להגנתו טען האולם בין היתר כי מדובר בהסכם התקשרות שחתמו הורי הזוג המיועד מרצונם החופשי וידעו בידיעה ברורה והסכימו לתנאי התשלום ולדמי הביטול. האולם ציין כי   הוסכם והוסבר באופן חד משמעי כי אם יבוטל האירוע יחויבו המזמינים ביחד ולחוד בדמי ביטול בגובה  70% מערכו. עוד צוין כי ההגבלות שהוטלו בשל משבר הקורונה נכפו על האולם  ואלו לא היו צפויות ואין לראות בהן אירוע מסכל כי מדובר בהגבלות זמניות בלבד. האולם אף טען להגנתו כי התובע הוא זה שביטל את האירוע מרצונו ובאופן חד צדדי והאולם מצידו ציפה באופן לגיטימי כי האירוע יתקיים במועד אחר.

בפסק הדין התייחסו למושג משפטי שנקרא "סיכול חוזה".

וכאן חשוב להבין כי עילת הסיכול הנה עילה משפטית להפרת חוזה. העילה מופיעה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ויש לה 3 תנאים מצטברים:.

  1. מניעות- בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית
  2.  צפיות- בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת על הנסיבות שגרמו לסיכול
  3. מניעה- למפר לא הייתה יכולת למנוע את הנסיבות המסכלות

בהתאם לפסק הדין, אין מחלוקת לגבי העובדה כי במועד המתוכנן לא ניתן היה לקיים את האירוע בשל נגיף הקורונה והסגר. השופט גם השתכנע כי היות שמדובר בזוג חרדי והרב הורה שלא לדחות את מועד האירוע, האירוע הועבר לבית פרטי. זאת אומרת שבנסיבות המקרה עיתוי האירוע מהווה גורם משמעותי בחוזה בין הצדדים ואי היכולת לקיים את האירוע במועד שנקבע באולם, הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי.

השופט התייחס גם למבחן הצפיות שהוא התנאי השני. לשיטתו, גם אם את האירוע היה ניתן לצפות לא היה ניתן לצפות את ההגבלות והצווים הממשלתיים שהגבילו מאד את פעילות המשק ולא אפשרו לקיים אירועים ולכן עריכתם סוכלה. אשר לתנאי השלישי, נקבע כי אין מחלוקת כי הנתבעת לא יכולה הייתה למנוע את ההפרה והתובע אף לא בא בתלונה על כך.

בסופו של דבר נקבע כי למעשה האולם הפר את ההסכם והאולם חוייב להשיב את דמי הקדימה.

הלכה למעשה צריך לזכור שמדובר בפסיקה של ערכאה נמוכה שאינה מחייבת ואינה מהווה פסק דין מנחה. לעניות דעתי לא בהכרח שתביעות דומות תוכרענה גם הן בצורה שכזו.

מסכסוכים שהגיעו לפתחי אני יכולה לומר שאני ערה הן למצוקת בעלי האולמות והן למצוקת המזמינים וטוב יעשו הצדדים אם ישכילו לפתור את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט. הליכים משפטיים עולי גם כסף וגם בכוחות נפש. (פסק הדין הוא ת"ק 6110-05-20, הכותבת לא ייצגה בתיק)

האמור אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי והשימוש בו הינו באחריות המשתמש.

אסתי וייסלר עורכת דין עו"ס ומגשרת מזניקה כלכלית אנשים ועסקים באמצעות כלים משפטיים

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.