השגרה שאנחנו נכתיב/ רינת דולזאנסקי

שיתוף ב email
שיתוף ב print
הפעוט שלי בן השנתיים נכנס למעון בדיוק לפני שבוע..
עוד לא הספיק להתרגל לסטטוס החדש שלו :
ונדבק בווירוס התקופה-
ולא לא מדובר בשפעת הקורונה, מדובר ב"וירוס חזרה לשגרה"
כך אני מכנה את הווירוס הזה..
כי מעניין שהוא מגיע בדיוק בעת בה אמא יכולה לנשום קצת.
זה בדיוק כמו התסמין הזה שבדיוק שאמא מתיישבת לאכול תינוקה צורח מרעב..
ויש המכנים אותו- חוק הדווקא!
אז כן-
אנחנו בבית עם וירוס של יעלה ויבוא.. (והמבין יבין..)
עובר עוד יום, ועוד יום, והמצב ב"ה משתפר מתישהו נצטרך לחזור למעון…
ואז נתחיל כמו מההתחלה-
אמא נותנת חיבוק נפרדת מנשקת והפרידה קשה כי הוא אינו מוכן לעזוב את אמא…
(בינינו לפעמים אני תוהה למי יותר קשה לו או לי..)
אז עוד שבוע נצטרך לתרגל שהפרידה אכן קשה אך גן זו שגרה,
הופפפ לא נספיק לתרגל ויגיעו החגים..
ניסיתי לחשוב עם עצמי מה אני למדה מהחוויה הזו והמסקנות לפניכן:
אם אני רוצה להתקדם בחיים אני צריכה גם כן ל'היפרד' מכמה דברים כמו כעסים, פחדים,מחשבות מפליגות לכת על העבר וכו'..
הפרידה אכן תהיה קשה-
לא קל לשלוט על הכעס, להתגבר על הפחד,
או להבין שהעבר כבר עבר ולכן הוא מכונה כך.
קל זה לא, הכי נוח להתעצבן כשכועסים, להיעצב כשעצובים ועוד.. זה ב'שגרה' שלנו,
בדיוק כמו שלבן שלי לא קל להתרגל למעון כי עד היום התרגל למציאות שונה-להיות תחת הסינר והשמלה של אמא.
אך לאחר שהדבר יהפוך לדבר שבשגרה זו תהיה חויה בלתי נפרדת מהגדילה שלו וילמד ליהנות ממנה.
וגם אנו כמה נהנה כאשר נדע לשלוט בעצמנו?? (דמיינו את זה רגע)
עלינו להזכיר לעצמנו שברגע שנתגבר על עצמנו/על יצרנו ונכיר בכוחות העצומים שבנו-
נהפוך את עצמנו לגדולות מהחיים!
לאחר מכן שום קושי כבר לא יהיה מכשול בעייננו אלא רק אבן דרך.
ברכה והצלחה
שלכן
רינת דולזאנסקי

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.