על חנוכה ראשון (ואחרון!) בימי הקורונה/ יעל צין

נאלצנו להבין את זה.

האמת שכבר מזמן זה זעק אלינו.

אבל כנראה שלא היינו מספיק חכמות בשביל להבין.

וזהו.

זה הגיע לקצה ומה שלא לומדים מהחיים, החיים מלמדים אותך.

נכון. הקורונה בלבלה את כל החיים וערערה לנו את כל מ שהיה לנו מוכר וברור.

סגר אחרי סגר. שעות וימים של שהות ארוכה בבית.

אבל אז הבנו את זה.

אין כמו המשפחה שלנו. זה נשמע קלישאה. אבל אני בטוחה שאתן מסכימות איתי ומבינות על מה אני מדברת.

ואם את מאלה שעדיין לא…

חנוכה. מה יותר משפחתי מזה?

חנוכה תשפ"א יהיה ה ראשון, ובעז"ה האחרון בצל הקורונה, ואם נדייק, באור הקורונה! כן. בואו נשים פרוז'קטור על התקופה הזו ונראה כמה דברים טובים היא הביאה איתה. 

אז יש רשימה ארוכה אבל ללא ספק הבולט שבהם זה חיי המשפחה. השגרה השוחקת הזו של החיים בלבלה לנו את סדר העדיפויות והפכה את העיקר לטפל וכן להפך.

המשפחה נהייתה משהו שולי שפוגשים אחרי יום עבודה ארוך, בלי הרבה אנרגיות. וגם אחרי שהילדים הלכו כבר לישון (סופסוף!) את משתדלת ללכת לישון מוקדם כי מחר יש עבודה. כל היום שלנו מסונכרן על הדברים שכביכול הם השוליים ואז אין לנו אנרגיות לעיקר, לדבר האמיתי- משפחה!

ומה יותר משפחתי ומאחד מחג החנוכה?

השנה, אחרי כמעט שנה של קורונה, של היכרות ומפגש אמיתי ועמוק עם המשפחה שלנו, נשב כל המשפחה לערב לביבות חגיגי. אבל נשב באמת! בלי מסכות, (חד משמעי😊 ) 

נס חג החנוכה התבטא בפעולה כביכול פשוטה וקצרה שהתארכה לכדי זמן ניסי ולא הגיוני.

חג החנוכה בעיקרו הוא מלחמת החומר ברוח. היוונים לא ביקשו להשמיד את עם ישראל טכנית. הוא ביקש להשמיד אותנו רוחנית, להפקיע מאיתנו כל סממן יהודי. אפילו הם הבינו שהיהדות גורמת להמשכיות מעל הטבע, לניסים גדולים.

וזו היתה המלחמה שלהם.

בזכות זה הקב"ה עשה להם את נס פך השמן.  אור זה רוחני. השמן הוא גשמי. 

כשמגבירים את הרוח על החומר רואים ניסים גדולים.

זה מסר שאנחנו חייבות לזכור.

 אז בחנוכה הבעל"ט נשב ביחד, נאגור כוחות משמעותיים שישפיעו עלינו עוד הרבה קדימה. ובעז"ה יאיר עלינו אור גדול לכל השנה שתהיי אי"ה מוארת גם היא, נראה ניסים גדולים ונצא מאפילה לאורה!

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

לתפוס את האור/ עידית אזוי אולי נרגע? מותר לנו להשתעמם, פשוט להיות/ טור נוקב 'לא רצויה': מפגש מטלטל עם גברת קורונה/ יעל צין "אתם משפחה גרעינית? תראי לי תעודת זהות" / מאת חרדית מצויה מורה יקרה, לכי/ בתיה יעקב