שלום לך, כן, את. שאני לוקחת לעבודה הלוך ושוב,
אני מבינה שבמקום ליסוע בתחבורה שעה ורבע, יותר נעים, מהיר לך ונח לבוא איתי, רק שלאחרונה אני ממש מרגישה "חנוקה". ואני מתחילה לתהות אם אני בכלל מקיימת מצווה בזה שאני עוזרת לך וחוסכת לך זמן להגיע לעבודה, בבוקר עוד זמן עם הילדים ובצהריים להגיע יותר מהר ובפחות טלטלת בדרכים…
אם את שואלת למה אני מרגישה "חנוקה"?! אז אני יענה לך-
-אני לא עובדת אצלך, אני ברוך ה' מקבלת אחזקת רכב מהעבודה ואני לא צריכה שתשלמי לי כמה שקלים לכל צד, מה כן? שתכבדי אותי, אני לא עובדת אצלך!
אם ביקשתי שתתאמי איתי בערב, או שתודיעי לי עד שבע בבוקר, אל תתקשרי אלי בשבע ועשרים, זה ממש לא מענין אותי איזה לילה היה לך… אני נשארת בבית ויוצאת יותר מאוחר לפקקים כי אני רוצה לארגן את הילדים שלי, ולא לבזבז זמן בתיאומים טלפונים,
לא עניתי לך בפעם הראשונה, אל תתקשרי אלי שש פעמים, אולי אני בחופש ומתחשק לי לקום מאוחר???
– קבעתי איתך שעה- אל תאלצי אותי לחכות לך! הזמן שלי יקר לי, אם משהו לא מסתדר לך, תסעי בתחבורה ציבורית. אני באה לקחת אותך, אל תאלצי אותי גם לחכות, וגם אל תאלצי אותי להיות "הרעה" ולברוח לך…כן יש לי בוסית שמחכה לי אי שם ב…עבודה.
– את נכנסת לאוטו שלי אחרי יום עבודה… אני גם אחרי יום עבודה! יום עבודה עמוס וקשה, אני מאוד שמחה שזה הזמן שלך לנהל שיחות עם בעלך, המשפחה שלך או לסגור פינות בעבודה, אני רוצה שקט, שקט! ולא לשמוע את כל השיחות הפרטיות שלך.
– הנסיעה לוקחת חצי שעה, שבעלך יהיה מעודכן ושלא יתקשר כל חמש דקות לשאול איפה את… אני יודעת שהוא רוצה לצאת לכולל או להתפלל מנחה, לצערי אני נוסעת בכביש ולא באוויר.
– אם אני צריכה ממך משהו ומתקשרת אלייך, תכבדי אותי, תעני לי או תחזירי צלצול… אפילו שאת לא צריכה היום טרמפ.
– את נוסעת איתי, אני מסתפקת בזה. תודה שאת דואגת לעולם הבא שלי… אבל אל תעבירי את המספר שלי ללא רשותי לחצי מהשכונה…
ובכללי אני רוויה, רגע לפני שאני אומרת לך לא! ובלי מצפון ומצידי שתסתדרי,
אולי תדאגי שהיחסים לא יהיו רק של "קח" "קח" "קח".
ושאני חוזרת הביתה עצבנית, כי חיכיתי לך, ועם 'כאב ראש' מכל השיחות שלך, באלי להגיד "תחפשי את החברות שלך…"
אולי זה נשמע קנטרני, אבל אני חייבת לשקף את העולם של הנהגת, כי הגיעו מים עד נפש!!
אמא אחת לתשעה ילדים שעובדת משרה מלאה.
יעל מירושלים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
22 תגובות
מבינה על מה את מדברת,
אני לוקחת טרמפסטיות יום יום זה בהחלט סוג של עבודה! אם את לא בנויה לזה על תעשי את זה!
אם את לוקחת כסף אז כן, את עובדת בזה…
כ"כ נכון מה שנכתב!!!
ובזווית דומה-
יש לנו מס' גמ"חים אותם אנו מנהלים בשמחה.
הגמחים שברשותינו אינם גמחים מצילי חיים כמו תרופות וכדו… ובתקופה האחרונה קרה מס' פעמים שאנשים נתנו תחושה של- אני עובדת אצליהם… רבותי.גמ"ח הוא חסד!!! למה להתקשר ב12 בלילה לבקש פריט לא חיוני לשעה זו??? וכשאין את הפריט למה לדבר בטון תקיף עד מאיים. הגמח הוא בחינם והוא מעשה חסד !!!! יש צורה לבקש ויש זמן !!!
בעלי הגמ"ח הם אנשי חסד ולא עובדים אצליכם!!!
שימו לב בבקשה גם לזה.
אני טרמפיסטית שעושים איתה חסד ענק!!! אני מודעת לזה, כל חג אני מביאה מתנה קטנה, אומרת תודה בלי סוף ולא משוחחת בפלא לאורך זמן בנסיעה, "הנהגת" שלנו מאוד נהנית
אני חושבת שאת מאוד צודקת במה שכתבת
וואו, שמתי לב למשהו מעניין, רוב המסיעות טרמפיסטיות מזדהות ורוב הטרמפיסטיות מעירות הערות, נקודה למחשבה…
מאוד חשוב מה שכתבת!
כי מעבר לכך, שאותה טרמפיסטית פוגעת בך.- היא פוגעת בעוד עשרות נשים שיכלו להסתייע פה ושם.
ברגע שיש מישהי, ולצערי, ישנן לא מעטות, שנוהגת באבירות כאילו כל העולם שייך לה, מוצאת לעצמה את היכולת להתלונן אם איחרו בדקה, או לאפשר להמתין עשר דקות כי לא סיימה להתאפר, היא הורסת לכולם מסביב!
היא מחוייבת לאמר תודה, היא מחוייבת הכרת הטוב ולא יזיק לה לפעמים גם לתת תחושה טובה עם שוקולד קטן.
נשים חושבות "זה על הדרך"
אבל זה ממש לא..
הטלפונים – זה באמת סיוט.
לפעמים רוצים רק שקט!
לפעמים זה הזמן היחיד שלי עם עצמי.
לפעמים זה גוזל ממני את היכולת לבצע שיחות שאיני רוצה שאזניים אחרות תשמענה.
באמת אוספת בשמחה וללא תשלום, אבל מצפה שידעו לכבד במינימום.
בקיצור – הזדהיתי עם כל מילה.
דווקא אני רואה את כל העניין אחרת לגמרי
אני גם לוקחת טרמפיסטית קבועה ועונה לה בשמחה גם בבוקר לחוץ ואפילו מוכנה לעשות סיבוב בשבילה וכל זה בחינם ממש למרות שהרכב והדלק על חשבוני ולא מהעבודה, אבל ההרגשה שלי כל הזמן שזה הפוליסת ביטוח הכי חזקה שלי, כל כך הרבה סכנות ואסונות לעשות יש בכביש וצריך כל כך הרבה רחמים לחזור בשלום, שאני מרגישה שזה ההשתדלות שלי והבטחון שלי להנצל מסכנות …
הכל אמת . אבל הדרך שבה זה נאמר..הטון.התלונות הרבות.
"אני לא עונה לך אני רוצה לישון אבל כשאני מץקשרת תעני…."
..
חושבת שאם הייתי טרמפסטית הייתי מוותרת על כזה טרמפ.
בשביל מה את מעלה טרמפסיטות? אם זה באמת בשביל חסד, ואת לא צריכה את הכסף , אל תקחי כסף.
אם הנוסעת משלמת לך, את מחוייבת לה. היא לא אמורה לנחש שלקחת חופש מהעבודה. היא לא צריכה להדפק ,כי לא הודעת לה. אם זה בהתנדבות , את באמת לא חייבת לה. אבל ברגע שיש תשלום , גם את מחוייבת.
מבינה אותך מאד! וטוב שהסברת. אבל נראה שאפשר היה להסביר את זה בצורה יותר ידידותית לסביבה…כמו שזה כתוב, זה מאד לא נעים לקריאה…
בהצלחה רבה!
מבינה לגמרי!!!
בתור אחת שלוקחת טרמפיסטיות אני חושבת שאפילו שכחת כמה דברים…
קורה לי פנצ'ר בבוקר? – זו לא אני שהכנסתי את הבורג לגלגל!
יש לך השגות על הזמנים בהם אני יוצאת? אל תאיימי שאת הולכת לחפש טרמפ אחר, חפשי וזהו. לא נעים ולא נחמד לשמוע את זה כל בוקר
כמובן שגם צדדים יפים יש, ודווקא לא כסף. אנשים טובים שתמיד אפשר וכיף לפגוש בכל מקום.
לדעתי אם את עד כדי כך סובלת תפסיקי לקחת.
אני בעבר גם לקחתי טרמפסטיות וגם הייתי בעצמי טרמפיסטית. והיה לנו כלל משלמים מראש לשבוע נניח. אם לא מגיעים צריך למצוא מחליפה אחרת משלמים.
ברגע שזה משחק בכיס כולם פתאום אחראים
זה נשמע נורא ממש נורא (תור אחת שמצטרפת לטרמפ).
את יכולה לשים גבולות בעצמך במקום לצפות שמי שנוסעת איתך תשים לך את הגבולות
ואווו.
זה מה שיש לי לומר
כאחת שבעצמה נוסעת עם נהגת יקרה שחוסכת לי המון זמן ומאמץ
הארת לי את הצד השני של המטבע.
בעזרת השם אשתדל להיות יותר מתחשבת
צודקת בכל מילה
קודם כל כל הכבוד לך על הרצון לעשות חסדים
אבל לא כל חסד מתאים לכל בן אדם
אם את מרגישה עם זה עול אז תעשי חסדים שלא דורשים עול לתת צדקה לדוגמא לוקח שניה וזהו אבל אם את לוקחת אותה בתור חסד אז תעשי את זה עד הסוף.
חסד אמיתי זה לשאת בעול עם חבירו
דהיינו כשלא מתאים לי כשזה לא בדיוק מסתדר
מסופר על החפץ חיים שהזמין תלמיד לשבת והתלמיד נרדם וקם באמצע הלילה החפץ חיים עשה עמו קידוש ואכלו סעודה ליל שבת כאילו שש בערב אם לא היה שעון שמורה שהשעה 3 לפנות בוקר התלמיד לעולם לא היה יודע מה החפץ חיים עשה בשבילו כן זה חסד כשלא מסתדר לך בדיוק לאכול סעודץ שבת ב3 לפנות בוקר
רחל אמנו שכולנו בוכים על קברה
היא זכתה בזה שהיא נתנה את הסימנים לאחותה ונתנה לה תחושה שיעקב אבינו רוצה את לאה ולא אותה וזה ההסבר מדוע לאחמ"כ לאה גערה ברחל בעניין הדודאים המעט קחתך את אישי .כי לאה באמת חשבה שרחל לקחה את בעלה כי רחל עשתה זאת בצורה שלא תדע שהיא עושה איתה חסד
כל העיניין בחסד זה לא לתת תחושה לשני בכלל שאתה עושה איתו חסד לתת לו תחושה שהוא עושה לך חסד שהוא עולה איתך (וכלפי שמיא זה הצד הנכון באמת כי )
אי אפשר לדרוש או לחייב בן אדם בחסידות אז אם את עושה את זה בתור חסד אז זה עד הסוף בלי לחכות מהצד השני לקבל תמורה או תודות לאין סוף אבל אם זה בתור שירות אז את צודקת ובאמת עדיף שהיא תשלם לך חודשית
אני לא אומר שהיא מתנהגת יפה
לי יש חבר לדוגמא שיש לו גמ"ח אמיתי בלי שקל רווח של כיפות טליטות וכ"ו מוכר במחיר עלות אנשים משגעים אותו שעות לא שעות ,תחליף לי, להזמין מספקים לפעמים אף להביא עד בית הלקוח אם זה על הדרך ועוד…
פעם שאלתי אותו מה אתה משתגע או שתרוויח על זה או שתפסיק הוא ענה לי שכל המטרה היא חסד אנשים משגעים אותו וחושבים שהוא מרויח ויש להם תחושה שהם עושים איתו חסד
לא כולם מתאימים לסוג החסדים האלו שאוכלים לך מזמנך או על חשבון דברים חשובים בחייך
אבל אם החלטת שאתה עושה את זה בתור חסד אז תעשה את זה עד הסוף בלי שהשני ירגיש שאתה עושה איתו חסד
מענין אם החפץ חיים היה כל שבת מחכה לשלוש לפנות בוקר???
מדובר על זה שהטרמפ נהיה מובן מאליו, ומנוצל.
מזדהה עם כל מילה של הכותבת
איך לעשות חסד תלמדי את עצמך
למשל כשאת נותנת דירה(אם בכלל) תקבלי באהבה לכלוך, מהפכה, שבירות. תציעי להם מיטות ותקבלתי מיטות לא מוצעות וכו, תלמדי מרבקה שביקשו לה כוס מים והשקת את כל הגמלים…
אבל כשאת מקבלת חסד אל תטיפי לנותן איך צריך לתת..
כל מילה בסלע
הציבור צריך חינוך דחוף!!!
גם אני לוקחת טרמפיסטיות לפעמים גם לי היו כמה רגשות כאלו בדומה לשאר ההתמודדויות שלי בעבודת השם וגידול הילדים כיבוד הורים וכל המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו.
אבל חלילה וחס לכתוב מכתב נורא כזה.
מה יש עושים חסד. אני לא זוכרת מתי לקחתי טרמפ לעצמי אני כן לוקחת יום יום טרמפיסטיות ומקיימת מצווה גדולה של הכנסת אורחים אז מה קרה קצת ניסיונות.
קודם כל – כל הכבוד שאת לוקחת למרות הקושי, לא מובן מאליו
הכותבת לקחה כמה מקרים קיצוניים ואיגדה אותם מתוך מטרה שכל טרמפיסטית תמצא מקרה שחלש אצלה ותתקן.
אני באופן אישי כנהגת – לא נכנסת לזה מחשש שאגיע לסיטואציות כאלה. בתור אחת שקשה לה ״להעמיד על המקום״ בחרתי מראש לא להכנס לנסיון. אם אגיע למצב שאצטרך לחכות למשהי ובשל כך אאחר לעבודה או לילדיי או גרוע מכך – אם אגיע עצבנית בגלל התנהגות כזו או אחרת, הרי שהחסד הזה בא על חשבון בעלי וילדיי ויצא שכרו בהפסדו
כל מילה בסלע!!!
חזקי ואמצי !
מבינה את הכאב והעול הזה
ואת על תקן בעלת חסד ותאמיני לי שזה באמת חסד ענק זה הרבה יותר מ"עוזר" לטרמפיסטית בצורה משמעותית.
אבל…
את נשמעת יותר מידי קוטרית.
זה נשמע שאם יתנו לך לדבר על נושאים אחרים יהיה לך מה לשפוך גם שם…
כנראה עבר עליך יום קשה במיוחד
ואם את מרגישה שזה כל כך מתסכל אותך וגדול עליך תפסיקי לקחת על עצמך את זה (לא בציניות), את צריכה להכיר ביכולות שלך.
הרבה יותר חשוב זה בריאות הנפש שלך ושל הילדים שלך שצריכים אמא רגועה.
ואם תחליטי שבכל זאת את כן לוקחת על עצמך את זה תעשי את זה מתוך בחירה מושכלת והחלטה שתביא אותך למצב שיהיה לך יותר שלם בפנים.
ועוד משהו –
יש מושג של אחד בפה ואחד בלב
הרבה פעמים במצבים כאלה אנחנו אומרות "בכיף", "בשמחה", "בקטנה" אבל בפנים סוג של שונאות אותה… ומזה צריך להמנע
באהבה
ואווו. אני חושבת שכל מה שכתבת תוכלי לומר לטרמפיסטית כשתהיי במצב רוח טוב. ואני מאמינה שהדברים יתקבלו בהבנה רבה. כי תכלס כל מה שכתבת באמת לא נעים…בהצלחה.