כתב הרמח"ל: "ואומנם ידענו באמת, שאין חפצו של הקב"ה אלא להטיב, והנה הוא אוהב את כל ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא דייקא מטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו
באחריתו, כעניין שנאמר-'כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך'. נמצא שהמשפט והדין עצמו נובע ממקור האהבה. ואין חלילה המוסר של הקב"ה מכת אויב ומתנקם, אלא אב הרוצה בטובת בנו.
בספר 'דעת הספירות' ביאר את הדברים: 'והיינו שה' יתברך מצדו רוצה להשפיע לאדם שפע עד אין סוף. וכאשר האדם אינו מעמיד עצמו כמקבל
בצורה הנכונה, הוא בעצם מונע מה' יתברך לתת לו ולהשפיע לו את הטובה הראויה. ומה שמונע ממנו יתברך להיטיב לנו זה בגלל שאין אנחנו יודעים להכיר בטובו וגדלותו. לכן אם בני אדם יכירו בטובו ויהללו אותו וישבחו אותו אזי לפי כמות התודות והשבחים, יתרבה להם השפע עוד ועוד. וזה שאמר דוד המלך: 'למען אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון אגילה בישועתך'".
מכאן למדים שכל אמירת תודה היא כלי לקבלת שפע מנהר של ישועות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
