יום רביעי

|

|

19/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

19/02/2025

|

יום רביעי

חסכנות זה בטבע שלי | אלישבע רז

אלישבע רז, אמא לעשרה ילדים בליע"ה משתפת מחייה המאתגרים בנימה של הומור, והפעם: אנקדוטא על חסכנות ואימהות
חיסכון זה בטבע שלי - אלישבע רז | קרדיט: shutterstock

יש תכונה כזו, בעיניי היא מאד טובה ומועילה לעולם. היא נקראת חסכנות. חסכנות באנרגיה, בכסף ובכל משאב אחר. כי למה לא, אם אפשר. אמנם, יש אנשים שיקראו לזה קמצנות. בסדר. בסך הכל אני בעד העשרה שפתית.
בכל מקרה, כזו אני. חסכנית / קמצנית.
איפה זה בא לידי ביטוי? למשל במכולת. יש לנו מכולת חמודה מאד בישוב. אבל,אם אני, לדוגמה, עושה את טעות חיי ובוחרת להיכנס עם הילדים שלי לגוב האריות הזה, שנקרא הסופר, כי נחה עליי דעתי או כי איבדתי את שפיותה, אז קורה, כמובן, שהם מבקשים מכל הבא ליד.

הקטנים יותר, לא רק מסתפקים בידיים, הם גם אוכלים סוכריות ירוקות, תוך כדי מסע הפשיטה שלהם, ומשאירים אחריהם שובל ירוק שמסגיר אותם בקלות. חזרה לענייננו.

בפשיטה המדוברת, השיח ביני לבין הילדים הוא דיי חוזר על עצמו: "אמא אפשרררר?"

"…לא!"

"אבל אמאאאאא!!"

"אבל שמבל" ( אני אוהבת חרוזים).

ואז הם עוברים לבקשה הבאה. (ילדים עם גמישות מחשבתית). עכשיו, בדרך כלל, אני מספקת את ההסבר הקבוע שלי לסרבנות הנחרצת מצידי, לכל ממתק או חטיף. "זה יקר. עד שלושה שקלים. גג שלוש ששים" כי אם אפשר בפחות מארבע, למה לא.
לפעמים הילדים עצמם מספקים את ההסבר הקבוע אחד לשני " אי אפשר. זה יקר" הם צועקים ליד בעל המכולת, תוך שאני משתיקה אותם ומחפשת את הבלטה הקרובה לקבור בה את עצמי. ואותם.

ובקיצור, הבנתם את רוח הדברים במכולת.

זה מתבטא גם בבית. אני מצהירה שוב ושוב שאני לא מוכנה לתמוך בחברת חשמל איפה שלא צריך. ואז, אני בעצם עסוקה, רוב היום, בלכבות מתגים, אורות ומה לא.

זה לעיתים מגיע למצבים מגוחכים, בהם אני מחשיכה את השירותים בעוד מישהו שם, מחשיכה את הסלון בו קוראים הילדים (דווקא בריא קצת לאמץ את האישונים) או מחשיכה לעצמי את החדר בעוד אני מחפשת שם את המשקפיים. אין בעיה! (חיוך מנצח). אני פשוט מדליקה את הפנס בפלאפון, בתוך האפילה, כדי לאתר אותם. והנה מצאתי. ובסך הכל, כך אני טוענת, מכל המכות שהיו במצרים, מכת החשך לא היתה כזו נוראית. קצת אפלה דוקא מרגיעה. לא?
ואם עסקינן בחסכנות/ קמצנות, אני תמיד דוגלת במיסוך התכונה בעזרת הסברים מתוחכמים. כך, למשל, הילדים ביקשו מכונת תמי 4.

"אמא, ככה נוכל לשתות מים קרים בחום הזה'" .."

מים קרים זה לא בריא" השבתי ביובש. "וחוץ מזה" הוספתי בגאווה, "במי ברז פושרים יש את כל המלחים. כל המחקרים תומכים בזה ומעבר לכך, אני לא מעוניינת בעוד משהו על השיש שלי. אני מינימליסטית" (הם בוהים בי לאור המאמר המופרך בסוף).

ואז תמיד יש את הילד שקולט אותי מבפנים, ובפיו התשובה הנכונה. "אבל אמא, משפחה פה בישוב מוסרת תמי 4 בחינם". ואני, תוך שעיניי נדלקות, וטענותיי נשכחות ונעלמות, מיד משיבה: "איזה רחוב, מאמי? תשיג לי שם ומספר".
אז בפועל אפשר לראות שהכל עניין של חישובים. של כדאיות. של רווח והפסד. של חסכנות. וגם אם, מידי פעם, נופלים על איזה נעל או בטעות נכנסים באיזה קיר כי קצת חשוך, תמיד יש לזכור, בלב מלא גיל, איך ניצחנו את חברת חשמל.

איך חסכנו גדול, ואיך המים הקרים במכשיר הם באמת יותר טעימים כשהם בחינם.
הולכת לפנות למכשיר ההוא מקום של כבוד על השיש.

 

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים