הפרשה שלנו מעלה רעיון יפהפה הנוגע להתמודדות עם מצבי מצוקה באמצעות מנגנוני הגנה. נקח לדוגמא בחור עם חוסר ביטחון עצמי, שהתנגש קלות ברכב אחר על הכביש, הוא יוצא באגרופים קפוצים, צורח, תוקפני בהנחה שכך יצור רושם שהוא חזק ובעל ביטחון רב. דוגמא נוספת יכולה להיות אישה שמרגישה חוסר ביטחון פיזי ולכן היא הולכת לבדוק אם נעלה את דלת הבית באופן אובססיבי. כל אחד מן השתיים בעצם מרגיש מצוקה מסויימת והדרך שלו להרגיע את המצוקה הוא בעצם השגת תחושה של שליטה וביטחון שאולי מביאים רגיעה קצרה באותו הרגע, אך לא פותרים את הבעיה מהשורש, ובטח שלא יעילים לאורך זמן.
בפרשת השבוע כתוב שכאשר השבטים ראובן וגד רצו להישאר בעבר הירדן הם הציעו למקם את הילדים שלהם תחילה ואח"כ הם ימשיכו ויעזרו בכיבוש הארץ, וכך הם אומרים: "וישב טפנו בערי המבצר" ואילו משה רבינו אמר: "בנו לכן ערים לטפכם". ויש להבין, למה לא הזכיר ערי מבצר. התשובה היא, משום שערי מבצר עלולות לרופף את ביטחונם בה', כי ישימו מבטחם במבצרים.. יוצא שבגלל שיש להם פתרון סביר – ערים בצורות, הם מתרחקים מה' – מהפתרון האמיתי והיחידי.
כשאנו מתמודדים עם קושי כלשהו, רצוי שנשים לב לשני סוגי הפתרונות ושנבחר בפתרון האמיתי יותר.
בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ, פסיכותרפיסטית | לתגובות לכתבה: batyaherskowitz@gmail.com 052.7641.669
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
