מכתב להשם: "רציתי לקנות חולצה ירוקה מהממת וויתרתי, סליחה שזה מעסיק אותי" | דסי זייבלד

השם היקר ברכה ושלום.

קודם כל נפתח בכבודה של אכסניה. בתודה. מה תודה, מיליון תודות.

תודה שבסוף הלכתי לפילאטיס.

תודה שנחרב לי הגוף מזה ונולדו לי שרירים חדשים אבל היה מצויין.

תודה שאני מצליחה יותה ממה שנדמה לי.

תודה על מילים חמות שחברה אמרה לאמא שלי ועשתה לה נחת ולי שמחת הנחת.

תודה על רות שאין אין אין לה תחרות שיש לה הכי הרבה שמות חיבה בשביל אדם בן שלושה שבועות- רות שטות, רות תות, רותי סמרטוטי, כפתורותי, רותי חברותי ועוד כיד הדמיון.

עכשיו לעניין שלשמו התכנסנו ……היה לי קשה היום, השם,

ואני מתביישת בזה.

יצאתי לקופת חולים (רק התחלנו וכבר נשמע גיראטריה. אוי ויי) ובדרך חזור עברתי ליד חנות וחולצה אחת בירוק רעל מזעזע קראה לייייי.

אז הלכתי לומר לה שלום ולגעת בה ובדרך אגב הסתכלתי אם זה במידה שלי וראיתי שכן, זה לשמיינות, והמוכרת ממש רצתה שאמדוד ואמרתי לה שלא,

אני לא מודדת תודה, תודה, ובלב הסברתי לי שבגלל תשעת הימים ושבוע שחל בו אני לא מודדת בכלל והמוכרת רצתה להוריד כמה שקלים במחיר והודיתי לה מכל הלב

ויצאתי מהר  מהחנות וצבט לי בלב כי אני בטוחהההה שהחולצה היתה מעלפת עלי אבל רציתי להישאר במוד של אבלות וצער על החורבן ואמרתי לעצמי בחלק החשוך של הלב, בנזיפה קלה, שאם הייתי מצטערת באמת באמת כמו שהיו כבר תקופות כאלה – החולצה בכלל לא היתה מעניינתותי, ואז התגנבה לי גם תודה נוספת ללב…

"אני מתביישת לספר לך את זה השם, כי זה כלכך קטנוני וארצי"

תודה השם שאני בתקופה שחולצות מעניינותותי וזה מרגש שהחיים מנצחים, וזה לא בגלל שאני שוכחת שאתה השם בצער ושנחרב לכולנו – גמלך וגמלנו -בית המקדש, וכולנו בגלות וכל זה והכנסתי כבר התנצלות על הדרך והרגשתי שזה לא מספיק, ונכון זה לא מספיק ויצאתי מהחנות וכלכך רציתי את החולצה הירוקה ושאלתי את בעלי מה הוא אומר וממש רציתי שיגיד לי שזה דבר האבד ואני חייבת לקנותותה הרגע כי מי יודע אם היא תחכה לי בחנות .אבל בעלי רק חייך ופתח לי תדלת של האוטו והתיישבתי על הכסא מפטפטת עם עצמי ואומרת לי שככה זה כשרוצים להשתתף בחורבן ירושלים ושכל הכבוד לי שלא שברתי את החוק כמו ששברתי בחמש אבנים בחתול, כשנפלה לי האבן מהיד ותמיד היה לי תירוץ למה זה בעצם בסדר וויתרו לי והפעם לא אירגנתי לי וויתור

כלומר, קצת ניסיתי ואני שמחה שזה לא יצא ונסענו הביתה ונפרדתי בלב מהחולצה הירוקה שאולי ביום רביעי בצהריים אחרי חצות כשכבר מסתיימת האבלות, אבוא לראות אם היא שלי משמיים או לא, ואני מתביישת לספר לך את זה השם, כי זה כלכך קטנוני וארצי ופשוט ועושה אותי אשה קטנה וגמדת מידות

ומצד שני אתה ממילא יודע כליות ולב וארנק אז אין לי ממי להסתיר כי ממך אליך אברח.אני יכולה לנסות ללמד על עצמי זכות בעוד צורות, אבל אתה השם אבא אוהב ורחמן וכמו שגמני סולחת לילדים שלי על משוגות ככה אני נושאת אליך עיניים ומאמינה שגם אתה רואה אותנו דרך משקפי האהבה והסליחה, מסנן הרחמים והמחילה, כמו התנועה הזו של הורים שעושה מן "מילא, שתגדל".

תודה השם

בבקשה תשמור לי את החולצה הירוקה.

אני חייבתותה למשיח.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

בכל בית יש ריח מיוחד בערב פסח, נשמת אותו כבר? | דסי זייבלד הקשיים חונקים אותך? תברחי להם! | דסי זייבלד פיצה שהיא ארוחה/ מירב מלכה מצמרר: תִּתְפַּלְּלִי עַכְשָׁו אִמָּא גַּם עָלַיִךְ וְעָלַי | דסי זייבלד טיטוס, עם כל הכבוד לחורבן שלך, הצום שלי היום, יותר חזק ממך | דסי זייבלד