הדבר הראשון שהתחלתי לעשות לכבוד החגים המתקרבים הן רשימות, מה לקנות, מה נכין, מה צריך עוד לסדר, (יש עוד שאריות של ספרים שלא עטפנו!) ואז הרשימה נתלתה על המקרר, ככה מסודרת, עם פרחים ונקודות.
ידעתי שקניות זה הכי קריטי לי, לדעת שהכל כאן, במיוחד שזו קניה שדורשת נסיעה והיא לוקחת לי כוח, החלטתי ללכת על זה ומיד.צהריים אחד מוקדמות, אחרי העבודה ואחרי שוידאתי שכולם סביב השולחן עוקצים עם מזלג וכפית נקניקיות עוף ופסטה (לא הכי בריא אבל כן הכי מהיר), לקחתי את התיק ויצאתי לסופר.
התחלתי למלא את העגלה בכל מה שכנראה אצטרך ובתקווה שהנ"ל לא יתקלקל לי עד לחג: דלעת, עלי סלק, בשרים, ירקות, אורז, קטניות…
היה כיף, הסופר היה ריק יחסית והרגשתי ממש אשת חיל שממהרת למלא את משימותיה טרם הזמן.ואז הגעתי הביתה וכולם באו לעזור להרים את השקיות ולפזר אותן במקומות.
וזהו.
פה זה הסתיים.
תכננתי להקציף ביצים ולהקפיא עוגות, לטגן את הדלעת ולהקפיא, לקבב קציצות סלק, להרתיח את הבשר ולברור את האורז אבל זהו,
נגמר לי…נגמר לי מאגר המוטיבציה.
ואז חשבתי על כל התכנונים וכל הרעיונות, על הידע העצום שאנחנו מלאות בו ועל הרצון והבנתי שהם לא הכל…
כי אם אין לך את האנרגיה הדרושה כדי לעשות מה שצריך – את פשוט לא תצליחי.
וכך יכולה להיות אישה שיש לה הכל, אבל כשתגיעי לבית שלה לא תביני למה הוא לא כמו שדמיינת אותו: חסרה לה מוטיבציה פנימית. האנרגיה שלה רדומה.
אז מה ממלא אותך במוטיבציה לעשות ולפעול? אותי ממלא לראות נשים תקתקניות, להסתכל על גלריות השראה שמכניסות בי רצון לראות את הסביבה שלי מאורגנת כמו בתמונות…
ומה לך עושה את זה?
ובכלל, איך את מתארגנת לחגים בנחת?
מחכות לתגובות שלך במייל שלנו: [email protected]
או כאן למטה בתגובות
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
