וואו. ונאמר וואו. אחרי ההודיה הגדולה ואחרי השמחה הפשוטה, ברוך השם, הנה עוד כמה מחשבות:
1. נסראללה אחראי ל"נאום קורי העכביש" המפורסם על החברה הישראלית. זוכרים? הוא אמר ביהירות שישראל מפוררת, מרוסקת, חלשה. הוא טעה. לא קורי עכביש, אלא "עָם כְּלָבִיא יָקוּם". קמים מתוך הכאב וההלם ומתנערים ומפתיעים, אפילו את עצמנו.
2. נסראללה יימח שמו הוא לא רק "איום על הצפון" ולא רק אויב של ישראל. הוא אויב של העולם. הוא אויב של אלוקים. של כל מה שטוב וקדוש וחפץ-חיים.
3. לחלום בגדול: הרוע הפתיע אותנו בעוצמה נוראה ב-7.10. עכשיו מתברר שגם הטוב מתחיל להפתיע בעוצמה. זה אפשרי. צריך להאמין ולפעול ככה. לשאוף לשיא. כמה חוכמה ותיחכום והשקעה יש כאן. תודה לכל מי שמעורב בפרטים הכי קטנים של המבצע הכי גדול. זה אירוע שנותן – מעבר לתוצאה המעשית – גם רוח של מסוגלות, עידוד ותקווה. אפשר לשנות מציאות.
4. והנה מגיע ראש השנה, שבו כל התפילות מדברות על כך, על עולם מושלם: "וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה" – הרשע הוא באמת כמו עשן, אין לו ממשות. הוא רק נראה שחור ומפחיד. כשבאה רוח טובה היא פשוט מפזרת ומפוגגת אותו, והשמיים נותרים צלולים וטהורים. כמו היום בבוקר.
יהי רצון שיתקיימו כל השאיפות והתפילות. שהטוב ינצח סופית את הרע: אצלנו בנפש פנימה, אצלנו בראש ובתודעה ובתפיסת העולם, וגם בעולם כולו, שיהיה מתוקן.
שבוע טוב, ועוד בשורות טובות.