היום ה-7.10.24. זוהי השנה הראשונה, והתחושות כל כך קשות. לפעמים נדמה שאנחנו עוד לא קולטים, ושעוד אין מילים להקיף ולתאר את מה שקרה ועדיין קורה. אבל מה יהיה ה-7.10 בעוד חמש שנים? ובעוד חמישים? האם נזכור רק את המכה הכואבת, או שנספר גם כיצד קמנו ממנה, והיא הייתה לנקודת מפנה, של הצלה ותיקון?
כך כתב הרב יונתן זקס: "היהודים עמדו בפני קטסטרופות בהיקף שהיה מחסל כמעט כל עם אחר: חורבן בית ראשון, גלות בבל, הכיבוש הרומי, גזרות אדריאנוס, מסעי הצלב, גירוש ספרד.
הם כתבו קינות, הם התאבלו, הם התפללו. אבל הם לא נכנעו לפחד. הם לא הגדירו את עצמם כקורבנות. הם ידעו שהם קיימים בעולם לשם ייעוד.
כל חורבן – הוביל אותם לבסוף לצמיחה. והקטסטרופה הגדולה מכולן הובילה אותם לגדולה שבלידות-מחדש: שלוש שנים בלבד אחרי שהביט באישוני מלאך-המוות באושוויץ, הגיב עם ישראל באישור חסר תקדים של החיים, בהכרזה על מדינת ישראל.
היהודים מעולם לא נכנעו לכישלון ולייאוש. בעברית, 'מַשְׁבֵּר' הוא גם כיסא היולדת. הרפלקס היהודי הוא לראות תקופות מצוקה כצירי לידה. משהו חדש נולד.
איננו יכולים לשנות את העבר, אבל באמצעות זיכרון העבר אנו יכולים לשנות את העתיד. ואף כי איננו יכולים להחזיר את המתים אל החיים, אנו יכולים לפעול כדי להבטיח שהם לא מתו לשווא. יהודי – הוא סוכן של תקווה".
זהו קטע אחד מהחוברת "לרפא את הלב – אמונה ונחמה בזמן משבר", שבה עשרות קטעים מחזקים של הרב זקס על תקווה והתמודדות עם הרוע, לצד סיפורים רבים מהשטח. זכיתי לערוך את החוברת הזו השנה, והיא זמינה כעת, בעברית ובאנגלית ללא עלות. אתם מוזמנים להוריד אותה, לקרוא ולהקריא, ביום המשמעותי הזה, ה-7.10.
להורדת החוברת "לרפא את הלב" בעברית:
http://bit.ly/3yxoYkf
להורדת החוברת באנגלית: https://www.sivanrahavmeir.com/to-be-a-jew/
אפשר להפיץ את הקישורים האלה לכל מי שיתעניין.
שיהיו הדברים לעילוי נשמת הנופלים, לרפואת הפצועים, לחזרתם בשלום של החטופים, לניצחון ולבשורות טובות לעם ישראל בכל התחומים. שנזכה, בעזרת השם, לרפא את הלב.