כל כך הרבה אימהות היו רוצות להיות יותר. מאורגנות יותר, מסודרות יותר. רגועות, מכילות, קשובות. לא שהן חלילה לא כאלה, הן קצת. אולי יותר מקצת. אבל הן רוצות, להיות יותר. חלקן אפילו מרשות לעצמן לנסות ולהתענג על כנפי הדמיון, מה יקרה ביום בו אהיה אמא טובה דיה, וחלקן אפילו לא מעיזות לדמיין זאת בעיני רוחן. כי בלי שאף אחד ישמע, ככה ביננו. זה בהחלט קצת מפחיד להשתנות.
מצד אחד כולנו רוצות להיות טובות יותר. כולנו מבינות שהגענו לעולם הזה כדי לבצע בו עבודת מידות ועלינו להשתפר באופן יום יומי. החיים מזמנים לנו אינסוף ניסיונות בכל רגע, אשר הולכים וגוברים בימי הקיץ החמים. זה ידוע כי אנשים הופכים להיות מושלמים רק כאשר הם עוברים לעולם שכולו טוב. פעם שמעתי אימרה הטוענת, איך תדע אם עבודתך עלי אדמות הסתיימה?! אם אתה עדיין חי, סימן מובהק לכך שעדיין לא!
מאידך, כשאנו חושבות על המשמעות של שינוי, אנו עלולות לחוש פיק ברכיים או רעד קל בעמוד השדרה. אם אני רוצה להיות אמא רגועה יותר, זה אומר שאני זקוקה למשאבים נפשיים גדולים ממה שיש לי כרגע?! אם אני רוצה להיות נקיה יותר, זה אומר שעלי להיות משועבדת לסמרטוט ולמגב?! אם אני רוצה לשהות יותר עם המתבגרים שלי, זה אומר שעלי לוותר על משהו בסדר היום שלי?! לא פעם אנו חשות את הקונפיקלט הזה. מצד אחד שואפות ומשוועות לשינוי. מצד שני, חוששות מהמחיר אותו עלינו לשלם.
נכון, לכל שינוי יש מחיר. גם לאי-שינוי אגב. אם אני בוחרת להמשיך להתנהל ללא סדר יום מובנה, ולא לבצע כל שינוי, אני "משלמת" על כך עם מצב בו אני מגיבה לכל המתרחש מסביבי ולא להגיע באופן יזום לדברים החשובים לי באמת. אם אני בוחרת לא לשנות את הרגלי השינה של ילדיי לשעה קבועה בשבוע, אני "משלמת" על כך בלריב עם הילדים כל לילה מחדש שיכנסו למיטות טרם חצות. אם אני לא מתכננת את הארוחה הבאה, אני "משלמת" על כך באלתור קבוע מהפריטים הקיים במזווה.
ליצירת שינוי ולאי יצירת שינוי יש מחיר. לשניהם. כך או כך את משלמת במשהו. עכשיו השאלה היא איזה מחיר עדיף. באי יצירת השינוי את כבר מכירה את המחירים כל כך טוב, וכל כך רגילה לשלם אותם שלפעמים את שוכחת שאלו בכלל מחירים. מתי לאחרונה עצרת והתבוננת בסדר הבוקר שלכם בבית? האם את אוהבת את מה שקורה אצלך בין כותלי הבית בדקות הספורות לפני שילוח-הקן?! מהם המחירים שאת משלמת על כך? האם ניתן לעשות אחרת? טוב יותר? אלו מחירים שינוי זה דורש ממך?!
השאלות הללו דורשות לא מעט כנות. ואם את מצליחה להתבונן בהם באמת ועונה עליהן, דעי כי את נמצאת במקום טוב. במקום מודע. גם אם בחרת לא לבצע שינוי כלשהו, וגם אם בחרת שכן, כל בחירה שהיא, וכל "תשלום" נלווה אליו, נעשה מתוך התבוננות ובחירה. וזה גדלות. כיוון שכאשר אדם בעל יכולת בחירה הוא אינו קורבן אבוד של מציאות עגומה או חסר ישע מול חוסר מזל. הוא בחר בזה. גם אם זו בחירה זמנית, או אפשרות פחות מוצלחת. זו עדיין בחירה!
צריך לזכור, שינוי אמיתי לא יכול להיערך בבת-אחת. הוא לוקח זמן. ויש לבוצעו טיפין טיפין. זה אומר שלא כדאי להתחיל?! יתרה מכך, חשוב לזכור ששינוי לוקח משאבים. חשוב לא לבצע שינויים הדורשים משאבים רבים מחשש לתשלום גבוה מדי. או במילים אחרת "תפסת מרובה – לא תפסת". לדוגמא: אמא המחליטה להכין את הבגדים של בני הבית ליום המחרת, בשעות הערב לפני שהיא הולכת לישון. ההחלטה הזו מבורכת, אך היא דורשת מחיר: להקדיש בכל ערב מספר דקות על מנת לדאוג שאכן כל הבגדים נמצאים במקומם. דקות אלו יכולות להיות קשות לאחר יום עמוס וגדוש בעשייה.
באותם רגעים המיטה יכולה להיות קוסמת יותר, העייפות מאיימת להכריע או סתם הרצון להתאוורר אחרי יום מלא בבית. זה דורש מחיר. אך מהו המחיר של לחפש את הבגדים בשעות הבוקר הלחוצות תוך כדי ארגון הילדים למסגרות?!
ככל שאדם מבין שיש בידו את הבחירה, הוא בן חורין, ויכולתו להתמודד עם החיים גדלה. כאשר אמא "בוחרת" לא לשטוף כלים היא איננה אותה אמא אשר "נאלצת" להישאר עם כלים בכיור!
אמא "הבוחרת" ללכת לנוח ולהשאיר סלון מבולגן במשחקים איננה אותה אמא ש"נאלצה" להישאר עם תוצאות סופת הוריקן שביצעו זעטוטיה.
אמא בוחרת היא אמא שאין לה את תחושת התסכול, המרמור והדכדוך שמאפיינת את מי ש"נאלצה" להשלים עם מציאות חסרת מושלמות.
ככל שאישה משכילה לבחור את הלך יומה בצורה מודעת, ובוחרת גם לא לבצע דברים מסוימים, עוצמתה גדלה לאין שיעור.
חני רחמין
מטפלת רגשית ואשת חינוך
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
