לפני שנים רבות היה יהודי תמים שעבד למחייתו כ"נהג מונית", רק שהמוני היתה סוס ועגלה.
באחת הנסיעות במהלך חג הסוכות,הוא חש רעב שגובר עליו, הבעיה היא שלא ראה סוכה בקירבת מקום בכדי שיוכל לסעוד את לחמו כהלכה..
ועל ההלכה הוא לא מוכן לעבור, ויהי מה.
אבל מה אעשה וביטנו מקרקרת? לאחר שעה מורטת עצבים, הבריק במוחו רעיון מבריק.
קפץ מאושר מן העגלה והחל לאסוף שפע עלים שמצא בדרך.
ניגש לעגלה, הוריד מראשו את כובעו הרחב והחל לקרוע ולחורר את החלק העליון.
את החור הוא סתם בעזרת העלים.
הו!!! כעת ישלי סכך מעל הראש, ובכך אוכל לקיים רצון בוראי ולאכול בתוך הסוכה כהלכה ויכול אני לקיים מצוות סוכה בכל רגע, תוך כדי נחת רוח ליוצרי. אורו עיניו.
בדיוק באותה עת, הרחק ממנו, ישב הבעל שם טוב בסוכתו והחל צוחק…
תלמידיו ביקשו לשאול לפשר הצחוק באמצע הלימוד ותמהו לעצמם מה החזיון הרוחני שניגלה כעת לרבם?
הוא חל לספר להם את מעשהו של הנהג בעגלה וחתם:
בניי!!
הנהג עשה זאת מתוך תמימות גמורה וחוסר ידיעה בהלכה וכשראו בשמים את שמחתו הגדולה ואת תמימותו הזכה לעשות רצון אביו שבשמים-נעשה שחוק גדול בשמיים ובזכותו התבטלו הרבה דינים מעם ישראל, רק בזכות חביבות המצווה של אותו עגלון, התמימות והרצון לקיים את דבר ה' אפילו מתוך בורות גמורה.
הסיפור הזה מדהים וגם מרגש
הוא מלמד אותנו כמה חשובה החביבות והשמחה בקיום המצווה.
לא להניח תפילין כי ככה התרגלתי מגיל 13…
לא לשמור שבת כי בשמים יכעסו עליי אם לא אשמור…
לא להגיד ברכות שחר מתוך הרגל לעוס…
אלא לעשות את אותה מצווה מתוך אהבה עצומה לבורא
להתחבר אליו ממש בעת קיום המצווה.
כשנעבוד על החביבות והשמחה בקיום המצווה עצמה – נזכה להוריד שפע גדול בשמים בכל זמן בשנה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
