אז חשבתי לי, לקראת החנוכה הממשמש ובא שכולנו קצת סביבון.
מסתובבים על המקום, על רגל אחת, שואפים ליציבות, מסתחררים ונופלים. ואז אי מישו מרימותנו מסובב לנו שוב את הראש… והכל מתחיל מחדש.
אתם מכירים את מאסלו עם פירמידת הצרכים שלו?
מאסלו האמין שאנחנו בנויים מצרכים בסיסיים שהולכים ומתחדדים כלפי מעלה., מצורך פשוט והכרחי מאד כמו מזון ואוויר ושינה ועד ייעוד ומימוש עצמי של האדם. (האם עלה בדעתכם שייעוד ומימוש הם "צורך" כמו מים ואוויר? או שייכות והערכה….) והפירמידה הזו מרתקת משום שהיא מחזורית.
כל פעם כאשר אנחנו מגיעים למעלה לצ'ופצ'יק של הקומקום, נוווו,לשפיץ של הפירמידה – משהו יאלצ אותנו להתחיל הכל מחדש. ממקום גבוה יותר, טוב יותר, מאומן יותר, אבל להתחיל שוב.
כמו סביבון.
כמו בעצם החיים שלנו עם האתגרים האלה שאנחנו חווים. משהו קורה, מישהו מסובב, יוצאים במחול בעיגול מסוחרר ונופלים. בקושי מספיקים לקחת נשימה והופ שוב יוצאים לסיבוב. אבל היי, כבר חשבתי שאני יודעת, שאני חסינה, שאני מבינה, שאני כבר בעניינים, מגיע מאסלו הסביבון ומראה לך איך צריך להתחיל הכל מהתחלה.
ממקום גבוה יותר, טוב יותר , מאומן יותר, אבל להתחיל שוב.
אחת הדרכים לעבור את "קטעי הכביש המקורצף" בנתיבי חיינו, היא קצת לשחק ולצחוק ולהשתעשע בנתונים. אז סיבבתי קצת את הסביבון והשתמשתי באותיות המסורתיות שלו ובמילים שמלוותותו כדי ליצור לעצמי סביבון משלי.
אז קחו אוסף משפטים של סביבונית תואר שלישי, ושחקו לכם איתם.
נס.
* יו כמה אני צכה נס גדול כבר
* נס, נס שהיא לא התפרצה עלי היום
וקיבלה יפה את ההערה שלי
* זהו. אני גמרתי להאמין בניסים
* אני חייבת קפה. נס. אחד סוכר. אני מותשת.
* נו כבררר שהם יחזרו בתשובה, אמןןן.
* אומרים שלכולם מחכה איזה נס, אחרי איזה סיבוב רציני
* מתי יגיע הנס שלי
* לפעמים נס גדול קורה מהמון ניסים קטנים
* אני מרגישה שקורים דברים קטנים. קטנטנים. גם זה נס
*אינלי כבר כח לניסיון הזה
* יללא השם תעשה לי כבר נס שהם יתחתנו.
* עייף לי כבר לחכות לנס. עייף
גדול
* הוא כבר גדול. הוא יסתדר לבד. שחררי
*"איזה אמא גדולה את.
* החיים האלה גדולים עלי. אינלי יכולת.
* מעשה גדול. מעשה קטן. מה זה משנה… גם ככה הלב של נמחץ. מי מודד.
* בנים גידלתי ורוממתי. איך זה קרהההה
* לפעמים אני מרגישה גדולה מהחיים
* ילדים גדולים שמחות גדולות. אוף על ההיפך.
* כשהחיים גדולים עלי- אינלי ברירה אלא לגדול.
היה
* יכול להיות שמה שהיה אז גרם לזה?!
*הוא היה אמור להיות ראש כוילל
* הרגשתי שהחיתי אמא הכי טובה שאפשר
* היו ימים שהבית הזה היה כלכך נורמטיבי….
* היא היתה כזו תלמידה טובה
* לא היה רגע שחלמתי שאני צכה להתפלל בהדלקת נרות על דברים כאלה….
* פעם פעם היו לי חלומות ותקוות.
* היה היה. החיים זה לא האגדה שחשבנו. באסה.
פה.
ובסוף התשובה להכל היא כאן ועכשיו.
ה"פֹּה" הכי נוכח.
כי הפה נותן משמעות לעבר ולעתיד, ובאותה מידה מוחקותם וממסמס את המשמעות. כי הכאן ועכשיו זה ההווה.
כאן ועכשיו אני בסדר. כאן ועכשיו ישלי משאבים כדי לגייס את עצמי למשחק הסביבון הזה. כאן ועכשיו הוא פה, היא פה, וישלי לב תקין כדי לייצר אהבה וחיבור ושכל טוב כדי להפחית שיפוטיות וכעס ומוח חושב שיעזור לי לנטרל אכזבות ופה שירשה לתקשורת טובה להיות פה,ובסוף בסוף ב"פה", בכאן ועכשיו – יש לי אותי על כל מתנותי.
וזה המון.
נס גדול היה פה.
נס שאני.
גדול שיש לי המון
טוב שישלי נסיון לא רק של נס אלא גם נסיון של מה שהיה בעבר
ועם כל הסיבובים והנפילות
אני פה.
יללא פורפירה.
נון בית בסביבונאית מדוברת:
היום אני יודעת כבר להטיס בקטנה פורפירה. הנכדים עדיין מנצחים אותי בלסובב, אבל אני מנצחת בלהרים ולהתרומם.
נס.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
