כתב האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל: אילו היה האיש הישראלי בוטח באמת בבורא יתברך שמו ויודע ומאמין באמת שה' יתברך מביט ומשגיח עליו בכל רגע, והוא זן ומפרנס את כל הברואים והיצורים, החל ממלאכי מרום, שרפים חיות ואופני הקודש, ועד לתולעת שמתחת לארץ, והוא הרועה אותי ויפרנס גם אותי ברוב טוב וחסדו, אז היה זוכה להשפעת פרנסה ושפע בנקל ובלי שום טורח ועמל.
וכי את כל יצורי תבל בשמיים, ממעל ומתחת לארץ, יכול ה' יתברך לפרנס, ומדוע אדם צריך לדאוג לפרנסתו? אלא אדם מחויב להאמין שפרנסתו מוכנת עבורו כמו כל הבהמות, החיות והעופות שמתפרנסים שלא בצער. וצער האדם ועמלו עבור פרנסתו, הוא רק כיון שהוא מחוסר באמונה שלימה ואמיתית בבורא כל העולמים.
כתב רבי אלימלך מליז'ענסק זצוק"ל על הפסוק: "הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו"- שאדם הוא מחוסר בטחון ויוצא מהגדר הנכון והראוי לבטוח בה', צריך הוא להתאמץ לפרנסתו, ואם היה בוטח בלב נאמן, היתה פרנסתו מזומנת לו בלא צער ועבדות כלל.