גם כשנופלים צריך לדעת איך ליפול. פגשתי לקוחה שניסתה לארגן מיזם מסוים והוא לא צלח. הכישלון הותיר בה משקעים עצומים וטראומה גם כעבור זמן רב. כשחשבון הבנק אותת לה שהיא צריכה לחזור לעבוד ולהכניס כסף הביתה היא היתה אחוזת חרדה לנסות שוב ולחשוף את עצמה לאפשרות שתכשל. ככל שהמשכנו לדבר התפלאתי לגלות עד כמה זניח אירוע זה לעומת הצלחותיה הרבות. ועדיין השפעתו עליה היא חזקה כל כך.
כתוב בפרשה על יהודה "כרע רבץ כאריה" אומר החידושי הרי"ם זוהי מידתו של יהודה, שאפילו כשהוא נופל לפעמים וכורע "כרע רבץ כאריה". איננו נופל לזרועות היאוש, כי אם הוא מודה בכישלון ומתנער מיד לקום, על ידי תשובה.
ידוע שכמאמנים אנשים לצנוח ממטוס לפעמים החוויה כל כך קשה שהם נתקפים חרדה עמוקה. כדי למנוע מהם לפתח חרדה והימנעות מיד מעלים אותם שוב ודורשים מהם לקפוץ כדי לשבור את הפחד. אם נתבונן בדרך בה יהודה מתמודד עם כישלון נוכל ללמוד משהו, הוא קם מיד, לא נותן לזמן לנפח את הכישלון לממדים מבהילים שגורמים לרתיעה והימנעות. הוא לא מתיאש – מצליח הוא מי שמוכן לנסות שוב ושוב. היאוש הוא זה שמונע ממנו להצליח באמת, כי ברוב הדברים אם נהיה מוכנים לנסות מספיק פעמים נצליח. ודבר אחרון, הוא עושה תשובה – אם נכשלנו פעם אחת נוכל להתבונן על הטעות להפיק לקחים, לשפר בצועים ולצאת לניסיון חוזר חכמים ומנוסים יותר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
