כתב בספר 'העיקרים': המצפה לישועת ה' יתברך, לא יתייאש מלקוות לישועתו בגלל שיודע שיש לו עוונות. כי השגחת ה' יתברך חופפת על כל מי שמייחל לחסדו מצד מידת החסד של ה' יתברך ולא מצד הזכויות שיש לבני אדם.
כמו שכתוב: "להציל ממוות נפשם ולחיותם ברעב". שהכוונה, גם אם נמצא אדם מוקף בצרות רבות ורעות חלילה, יחזיק בתומתו ויוסיף אומץ לקוות אל הקב"ה, כי רחמיו אינם פוסקים לעולם.
ויחשוב בליבו כי אין מעכב מצדו של ה' יתברך מלתת לו את שאלתו ולעשות את בקשתו, כי יכולתו של הקב"ה היא בלתי מוגבלת, ויש לו אפשרות להוציאו ברגע אחד מצרה לרווחה כי הוא בעל הרחמים ובעל הכוחות כולם, והוא המרחם על האדם יותר מכל הנבראים כולם. ומתוך ידיעה זו, יוסיף לקוות אל
ה' יתברך עד שתבוא ישועתו בשלימות.
ואפילו אם ירבו עוונותיו, מכל מקום רצונו יתברך לפדות נפשנו עולה על הכל, ככתוב: "והרבה עמו פדות, והוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו". ועד כמה שהתקווה תהיה יותר מושלמת, כך יקבל שפע מה' יתברך, כי אין החסרון בא מצידו".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
תודה רבה!