לפני שבועיים בדיוק קיבלתי שיחת טלפון מחברה שביקשה שאצרף
את שמו של אחיה לתפילתי בשעת הפרשת חלה. זה היה ממש
אחרי שנודע לי על שני ילדים של קרובי משפחתי שהחלו בטיפולים
כימותרפיים. תקופה מבהילה… בעלי ענה אמן לברכתי ופנה לישון (מי
שלומד תורה מעלות השחר מתחיל את הלילה מוקדם…)
הילדים ישנים. הבית שקט. נעלתי את החלון ואת הדלת והתיישבתי
לבכות… קיבלתי המון מיילים מקוראות רווקות או מאמהות של רווקות.
הצעתי להתפלל. אולי התפילה שלי היא זאת שבשערט לה לדחוף
את התפילות הקודמות ולהכריע את הכף. ואכן ברצינות יהודית שלחו
לי שמות לתפילה. ישבתי ליד הבצק התופח והתחננתי: “ריבונו של
עולם, תנסה אותי בשמחות. לא מגיע לנו כלום. אבל לך, אבא, מגיע
שנעשה לך נחת רוח, ואנחנו נשתדל לעשות את זה יותר חזק, ונצליח
כשהלב יהיה יותר שמח!”
נעניתי. בשבוע האחרון קיבלתי דרישות שלום שכולן תודות וישועות,
כן ירבו… בחרתי לספר לכן על אישה מקסימה שהזמינה אותי לערב
שבו התאספו נשים צעירות להתחזק. חברתן הטובה אשפזה את
בכורתה במחלקה האונקולוגית לפני כשנה וחצי. הילדה הייתה בכיתה
אל”ף. קיבלנו על עצמנו להשתדל לברך תמיד בקול רם ולהקפיד
לענות אמן על כל מילה טובה. ובמיוחד התחייבנו שכשתהיה ישועה
נעשה ערב גדול יותר. נתתי לילדה במתנה ספר שתרגמתי בעבור
הוצאת ספרים סטימצקי. הספר נקרא ‘מי אוהב אותך הכי בעולם’.
הוא נכתב במקור למטרת קירוב רחוקים. הציורים נדירים (!). המסר
הוא – השם אוהב אותי הכי. ציירתי בארטליין כיפה לילד (מאז עשו כך
המון אנשים וממתינים לגרסה חרדית שמתבשלת…). הילדה התמכרה
למסר והבריאה, בסייעתא דשמיא! לפני תקופה קצרה הוזמנתי לערב
גדול יותר. בסופו ניגשה אליי אמה של הילדה וביקשה שאברך את
אחותה הרווקה (סוף כל סוף מתפנים לשידוכים שלה…) הבחורה ההיא
דפקה על דלתי כשבכיתי במטבח. “רציתי להיות בטוחה שאת מקבלת
הזמנה לחתונה שלי…” המשכתי לבכות אבל צירפתי אותה אליי. זעקנו
את פרק ק’ (יותר ממה שזעקתי קודם לכן את פרק כ’…)
התקשרתי לבת דודתי לתת לה כוח מהסיפור הזה, ואז היא סיפרה
שכבר ראו באולטרסאונד נסיגה של המחלה…
זעקתי אתה שוב כשהדמעות חונקות את שתינו… פרק ק’ בתהלים.
השם אוהב אותנו ורוצה בטובתנו.
תתקרבו אליו בהזדמנויות השמחות, והקִרבה תימשך אצלכם.
יהא החיזוק לזכות הילדים:
בנימין אשר בן חנה
ורוחמה בת מרים
אמרו בפיכם שיהיו בריאים. הקפידו שיהיה מי שיענה לכם אמן על
הגזרה הטובה הזו…
2 תגובות
מרגש
הזכרת את הענין של עניית אמן
רוצה לשלוח לך מה שכותב השו"ע והמשנה ברורה מביא אותו:
על כל ברכה ששומע האדם, בין אם יוצא בה ידי חובתו ובין אם אינו יוצא בה ידי חובתו, עונה 'אמן'. וילמד את ילדיו לענות 'אמן', כי מיד כשהתינוק עונה 'אמן' יש לו חלק לעולם הבא. (שו"ע ומשנ"ב סי' קכד)
אספר לך קצת מנסיוני בענין הזה:
הסוכה שלנו בחצר האחורית של הבנין, כמעט סיבוב שלם של הבנין כדי להגיע אליה. היא שווה, אין ספק: כ-24 מטר למשפחה גדולה בלעה"ר של 13 נפשות – הכל כדאי; החויה שבבניה, המקום המרווח, ורווח נקי נוסף: החושך שבדרך (למרות התאורה שבעלי מתקין לכל האורך) גורם לכל הקטנים לצאת עמנו בשיירה אחת לכיוון הבית. תשאלי, מה הרווח בזה? פשוט, כולם נשארים ביחד לברכת המזון בסוף הסעודה, אין מתחמק בתירוץ שהוא נרדם כבר על הספה, כי צריך לעלות קודם הביתה (ק"ג).
את הברכה מברך כל אחד מתוך ברכון, כרגיל אצלנו ב"ה, אבל בהגיעו למקומות בהם צריך לענות אמן הוא אומר בקול רם. מה שקרה, שכל אחד רצה שכולם יענו לו, וברכת המזון אורכת אצלנו לאחר כל סעודה וסעודה הן בחג והן בחוה"מ למעלה מחצי שעה יחודית: מקהלת בנים ובנות עונה אמן. הבנים למדו את הבנות את המנגינה שעונים בבית הכנסת על "זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה", "ופקדנו בו לברכה" "והושיענו בו לחיים", וכל הציבור הקדוש עונה.
קטנטונת אחת היתה בסוכות זה בת שנה וחצי בדיוק, לא ממש דברה, אפילו את שמה – (אלישבע) לא ידעה לבטא כראוי, אבל 'מעמד האמן' כל כך הרשים אותה שבאמצע חול המועד היא כבר בטאה בשלמות "אמן" – ובזמן!
זהו נכס. היא ממשיכה את זה גם עכשיו, להנאתנו המרובה.
מבטיחה לך שלא הושבנו אותה ע"מ ללמוד זאת. היא שחקה בבובה ועגלה בפינת הסוכה, אבל הרווח כולו שלה!
מאד קל לחנך ילדים טהורים למצוות, אם עושים זאת בשמחה.
תצליחי גם את בדרכך, כי אין לנו מושג מה עושה התעוררות אחת בשמים, ויש לכך ערך לא יסולא בפז.