סיימתי לענות לאיזו עצובה על אימייל מריר שכתבה לי. “למה את כותבת
שכשמתפללים ד’ עונה? התפללתי בלי סוף ולא נעניתי”…
“מה את חושבת שעשיתי במשך 15 שנות שידוכים? קפצתי בחבל?”
שאלתי בחזרה. פגשתי 120 בחורים. עשיתי בערך 40 פעם 40 יום בכותל…
מי הבין ממני שהסיפור שלי יישמע כמו התפללתי וצ’יק צ’אק נושעתי…
מי? היו רגעים שהקשיתי: “אולי לא כולם אמורים להתחתן?” ואז ענה קול
אחר: “אם כך או חברותא או מיתותא”. הקב”ה שתל שליחים שאמרו את
מה שעלי לשמוע. “אלוקים מושיב יחידים בייתה”- הוא לא יעשה ההיפך
מתכלית הבריאה שהוא אדונה. אם תנהגי באחריות כלפי הצעות שידוכים-
תהיי רגועה. זה יבוא” הייתה התשובה שקיבלתי.
בתקופת החגים קיבלתי המון שיחות בכתב ובעל פה שמתארות את קושי
הרווקות והבדידות. הוזמנתי לאירועים של תפילה וזעקה, מצאתי עצמי
בוכה כפי שעשיתי כשהייתי בשידוכים: “טאטע, עשה עימנו אות לטובה.
תראה לי שאתה שומע אותנו. שלא נמנע עצמנו מן הרחמים…” לכן הבאתי
את הדוגמאות המעודדות בענין הכוח של הציבור שמתפלל. הרבש”ע לא
חייב לנו כלום. ובכל זאת כשדבקים בו הוא מפצה ומפנק…
מצטברות על ליבי דוגמאות משמחות ומחייבות על השכר השמור לרווקים/
ות שלא נופלים ברוחם ובעיקר ברוחניותם. מי כמוני יודעת כמה קשה
לשמור על הרוח. אבל, לא ממש בטוח שאני מבינה מה עוברים היום.
התקשרה אלי בחורה שהייתה מדריכה בסמינר חשוב וצידקות הייתה חלק
ממנה, “אבל מה לעשות, את יודעת, העייפות, המיכללה, התארים, הדיכאון-
כל אלו עשו את שלהם. אני לא מה שהייתי… ההופעה החיצונית שלי, סוגי
הבילויים, רעיונות הפורקן שהתמכרתי אליהם -זאת ‘הטיפה המרה’ שאני
נזקקת לה” כאן היא סיימה את הוידוי בהשלמה.
מה לומר לה )ולשכמוה( “בואי אלי? תראי שכדאי…?”
הקב”ה שלח לי שיעור עבור כל מי שעושה מאמץ לדבוק באלוקיו בתקופה
הקשה הזו. הגיעה לשכונתנו בחורה צדיקה שחיפשה דירה. כשנפגשנו
הבנתי שבעוד כשבוע היא תלך לחופתה כשמאחוריה 17 שנים בשידוכים…
התרגשתי. היא הייתה ונשארה צדיקה מכל בחינה וענין. ייתכן והיא פגשה
בעבר חברות, עצובות או סתם עצבניות שפיתו אותה להתנהל פחות מיושן
(ובילדותיות: “שתהיה פחות יאכנע”) והיא לא שינתה לשונה, מלבושה,
מחשבתה ולא את המחשב שלה…
שבוע אחר כך הגיע חתן שעליו נכתב לדעתי “מלך ביופיו תחזינה עיניך”.
כשהם יוצאים לרחוב –השמש כמעט מיותרת. כשהיא צועדת לקראתו
בשובו מתלמודו הלב מתרחב לראות את הגמרא מתקיימת בתוספת של
אושר. “טובי”, היא אמרה לי, “הסיפור שלנו זה יותר מפרק בטור שלך… רק
לפני שנתיים זכה בעלי להכיר את בוראו ותורתו…” לא האמנתי למשמע
אוזני. האברך הצדיק הזה שרץ כל יום לכולל, שניגונו על הגמרא מחמם את
הבנין, שאצילותו וצניעותו זוהרים למרחקים הוא בעל תשובה? רק שנתיים?
במקום כזה באמת מי יכול לעמוד… וכשהיא הרווקה המבוגרת שמרה על
שפיות, רעננות וצידקות בכוחות על אנושיים, שהתגברה על הצרידות
מאמירת תהילים- רק אז בעצם פרק השידוכים שלה הבשיל לסיום.
ד’ לא נשאר חייב, והוא ‘מפנק’ את עושי רצונו.
בתחום השידוכים רואים את זה בעיניים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
11 תגובות
אני יכולה להעיד על עצמי שבעבר התפללתי פחות ברגש ואפילו ללא דמעות, היום זו תפילה מקירות הלב שזועקת את הכאב והחוסר אונים, את ההשתוקקות להקים כבר בית משלי ולזכות למצוא כבר את המיועד לי, לפעמים יש באמת הרגשה שהתפילה לא בוקעת רקיעים, יש כזה רצון חזק ותקווה והרבה דמעות, אבל אבא שבשמיים יודע מה הכי טוב לכל אחת ואחד, וכמה שזה קשה ככה לחכות… זה רק לטובתינו בטוח, כי רק אחרי החושך בא האור לחיים! בשורות טובות וישועות בחודש כסלו שארעו בו ניסים ונפלאות!
מדהים!!!!
התגובות של הקוראות מחזקות מאד!!!!!!!
אנחנו לא יודעים מה טוב לנו-
אנחנו צריכים לבקש מד' –
חיים טובים!
שמה שהכי טוב בשבילנו
שאת זה הוא יתן לנו….
בהצלחה בחיים לכולנו!!!!!!
בשורות טובות!
כתבה מושלמת !
ד' מפנק את עושי רצונו
בתקווה שכך יהיה –
בעוד כחודשיים בע"ז תחת החופה….
ים של תפילות מעשים ועוד תפילות
לילות של השתפכות אל אבא שבשמים….
נחלי אמונה עד מעינות ישועה
זה קרה ועוד הרבה דברים טובים שקרו!
זה בעצם אומר
שכדאי וצריך להתפלל עוד הרבה………….
ככה זה בכל דבר בחיים, מצפים למשהו, מתפללים, לא רק בשידוכים, אבל רק ה' הטוב יודע מה שטוב לנו ואז הוא עונה לנו.
מי שמתפלל והתפילה שלו לא נענה דומה שבן אדם שמכניס כסף לבנק זה נשמר שם עד אשר הוא שולף את זה ומשתמש בו,
הקב"ה מחכה לתפילות שלנו, הבן אדם מתפלל וצובר תפילות למעלה,וכשיש ח"ו איזה צער, שולפים את התפילות שהוא כבר התפלל בעברואז זה מועיל לו.
לא כל מה שמתפלים, מתחננים ואפילו בוכים ושופכים דמעות כמים,אכן מתמלא! ד' נותן לכל אחד מה שהוא יודע שטוב בעבורו ולא דוקא מה שהוא מבקש!
אומנם כתוב שאין תפילה השבה ריקם, אך,הקב"ה שומר את התפילות ונותן מה שהוא חושב שצריך לתת ברגע שהוא חושב לנכון! זה מסר מרגיע, מצד שני א"א לבוא ולומר שכל מה שמבקשים מקבלים, אם מתפללים מכל הלב ושופכים עליו דמעות.זה גורם לציפיה ולבטחון שנקבל הכל וכשזה לא קורה-זה מיאש וגורם לא להשקיע בתפילה ח"ו ח"ו.
ש היקרה!
תודה על דברייך המעודדים.
אני יכולה להגיד מנסיון אישי שאני גם כן חיכיתי והייתי כבר מיואשת … שאין תפילה ששבה ריקם!! הכל מתקבל גם אם לא רואים את זה ישר וזה באמת כבר מייאש, אף תפילה לא שבה!!! וככה גם בזכות התפילות מקבלים יותר!! — כל מה שהתפללתי שיהיה בבעלי קבלתי אחד לאחד( ובקשתי עליו הרבה דברים… ) ורק אחרי החתונה כששחזרתי את התפילות שלי בראש ראיתי עד כמה קבלתי את כל מה שבקשתי ואין לי ספק שחיי הנישואים שלי הרבה יותר טובים בגלל כל התפילות האלו!! ואחרי זה רואים כמה ה' באמת אוהב אותנו וכמה הוא נותן לנו מה שאנחנו באמת צריכים.
טובי,
כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה, מתפללת כ"כ הרבה והישועה עדיין לא הגיעה, ואני גם לא יודעת מתי תגיע 🙁 אבל מה הסיפורים הכנים והאמיתיים שלך נותנים לי כח ואמונה! ואני לא רוצה לחכות הרבה…
אני קוראת אותך בשקיקה ומשתדלת לשאוב כוחות, ושה' יתן כח להתמודד ולשמוח באמת!
מרגש ומחזק כאחד!!!
אשריך
וואו, טובי. איזה סיפור! כולי צמרמורת. כגודל הציפיה כך גודל הישועה. ממש סיפור מרגש.
ראשית
תודה טובי, אני מאוד מאוד מתחזקת מסיפור שלך… נותן הרבה כוחות, בכלל לכל התמודדות בחיים לא רק בעניין שידוכים.
שנית, לך שובי…
זה לא נכון לומר כגודל הציפיה כך גודל הישועה…
כגודל הציפיה מעריכים יותר את הישועה…