בס"ד
"ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"{י"ח, ה'}
דרשו חז"ל "וחי בהם ולא שימות בהם"
"ולכאורה באו חז"ל ללמד, שמותר לעבור על מצוות התורה בשעה שהדבר נוגע לפיקוח נפש. אך נראה לומר שגם בפסוק זה כתובה מצוות מסירות נפש שהצטווינו בו לחיות על קידוש ה' בכל המצבים ובכל הניסיונות. כי אמנם להיהרג על קידוש ה' זהו ניסיון גדול, אך גם לחיות ולעמוד בניסיונות החיים זוהי מסירות נפש. ויתכן שהיא יותר קשה מאשר הניסיון החד פעמי של למות על קידוש ה'" [מראש אמנה –מרן הגרא"מ שך]
הקוזקים מלאו את הכיתה שלי, שטפו את המעברים בין הכיסאות בקולות פרא מחרידים, במבטים רצחניים, באלות ובקרדומים, ובצרחות אמהות ותינוקות שנשמעו מכל עבר.
ריח הפחד והאימה נדחס באוויר של כיתה י' שעה שלמדנו על פרעות ת"ח ות"ט שהמיטו שואה על קהילתה המפוארת של פולין.
הקוזקים היו בכיתה ממש, ואספו יהודים לתוך בתי הכנסיות וצוו עליהם להתנצר כדי למלט את נפשם, הבנות הפסיקו לכתוב ואני הפסקתי להכתיב נכנסנו אל בית הכנסת כולנו, וראינו שם הורים לילדים, אמהות שתינוקות בזרועותיהן, משפחות שלמות שחיו בשלווה גדולה ובהרמוניה קהילתית מופלאה ופתאום משחיזים מולם סכין ומודיעים להם להתכונן למוות באם לא יתנצרו.
אהה, מי יוכל להבין לב של אמא שילדיה עומדים להישחט לנגד עיניה?? שבעלה עוד רגע מתבוסס בדמו ושהיא עצמה תמות??? אף אחד. ובכל זאת היתה תשובתם גאה וזקופה, מלאה חוזק ועשויה מאש: "לא נתנצר" הודיעו פה אחד היושבים בבית הכנסת, "לא נבגוד באלוקינו". גאים אנחנו למות כיהודים. וככה רצחו אותם, נהרות של דם זורמים בפולין, וזעקות של שמע ישראל מלוות את הנשמות הפורחות לגן עדן.
מליון וחצי יהודים נהרגו בפרעות. וכיתתי הקטנה עוצרת נשמתה באימה. מליון וחצי יהודים, ילדים תינוקות אמהות ואבות שמסרו את נפשם על קידוש ה'.
אבל התלמידה החמודה שיושבת בשני מימין מבוהלת יותר מכולן. המורה. היא אומרת לי בשפל קול של ממש. המורה, את חושבת שזה היה יכול להיות היום?
היום? אני לא מבינה אותה. היום השמש זורחת בחוץ, ואנשים הולכים ברחובות ללא פחד, היום אנחנו לומדות שיעור היסטוריה בשלווה ואיש אינו מצר את צעדיה.
היום, היא מהנהנת. כי היום אני לא יודעת אם היה לי את הכוח הזה לבחור במוות בשביל להישאר יהודיה.
כולנו שותקות, והקוזקים יוצאים מן הכיתה, פולין כולה יוצאת מן הכיתה ורק השאלה של הנערה המבוהלת נמצאת בה:"המורה, אני לא חושבת שהייתי יכולה. לא חושבת"
"ואנו מוצאים בדברי חז"ל המתארים את רגעיו האחרונים של רבי עקיבא בשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אמרו חז"ל: בשעה שהוציאוהו להריגה זמן קריאת שמע היה, והיה רבי עקיבא קורא קריאת שמע ומקבל עליו עול מלכות שמים"
רואים אנו מדברי חז"ל שהם לא הדגישו את מסירות הנפש של רבי עקיבא בכך שסיכן עצמו ללמד תורה ברבים, ולא את מסירות נפשו ואומץ ליבו למות על קידוש ה', אלא ציינו רק את מעלתו בכך שבעודו בחיים קרא קריאת שמע ועשה זאת אפילו בשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל" [שם]
אני מכירה אך מעט את הנערה הזאת, אך מתארת לעצמי שגם היא פוסעת לפעמים בשבילים משובשים, ושגם לה נפערים בורות עמוקים בחייה, אני מבטוחה שגם היא לפעמים סבורה שהדרך מעבר לגדר קלה ונעימה ומפתה. אני בטוחה, שהיא חושקת את שפתיה אין סוף פעמים כדי שלא להחליק במדרון התלול ולהחזיק את עצמה במקום גבוה יותר, אמיתי יותר. ואני יודעת כמה מאמצים עולה לה, לנערה שגדלה בעידן של היום, כל בדל התקדמות רוחנית, כל אמירת "לא" לפיתויים של היצר. וכל יום שבו, למרות אלף הדברים מסביב, היא עדיין טובה יותר מאתמול. ועדיין תמיד יהיו אנשים מסביבה שיחשבו שהיא לא מספיק טובה.
היום. אני עונה לה ומביטה ישר בעיניה. היום את כבר עושה את זה, והרבה יותר.
היום שאין קוזקים ברחובות ואין גזרות שמד מאיימות. היום שאין אינקוויזיציה או קומוניזם ואין צווחות של מסעי הצלב או הלמות מגפיים של נאצים. היום שאין שמד ואין מוות.
אז ישנם החיים. החיים הללו שצריך לבחור בהם כל רגע מחדש. שצריך להקריב עבור הדרך הנכונה לפעמים כל יום מחדש. שצריך לחשוק בהם שפתיים ולהיקרע קצת מבפנים, שצריך לוותר על תאוות ויצרים, ולסובב את הראש כל כך הרבה פעמים. שצריך להלך בהם נגד הזרם, ולהיות אמיתית כל כך עם עצמי. ולסרב לחשק הזה שרוצה רק להרשים ולנקר עיניים…
החיים האלה שצריך לעשות בהם מעשים כל כך רגילים שאיש לא חושב שהם הרואיים ואיש לא מוחא לך כפיים. החיים הללו שצריך לחיות אותם כל יום מחדש. ולא למות פעם אחת ודי. החיים הללו הם מסירות הנפש הגדולה מכולם.
כי העמידה בניסיון בשעה שחיים, גדולה יותר ממסירות הנפש למיתה ועל כך הצטווינו "וחי בהם" לחיות חיי תורה ומצוות במסירות נפש מתוך עמידה בקשיים ובניסיונות. [שם]
הקוזקים שבים אל כיתתי בקולות של מלחמת היצר. מליון וחצי יהודים טהורים שמוסרים את נפשם על קידוש ה' בפולין. ועוד ילדה אחת קטנה מכיתה י' שמוסרת את נפשה לאלוקים כל יום, ועכשיו…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
