האם את מתקדמת?!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

שלום לך יקרה!

רציתי לספר לך קצת על עצמי,

מאז ומעולם הייתי טיפוס ספונטני, ויצירתי– שניסו להכניס לתוך "קובייה",

"סחבתי" ביקורת, ספגתי ביקורת, הפנמתי ביקורת וכמובן כבר ביקרתי את עצמי +24 שעות ביממה.

מילות עידוד, מחמאות כמעט שאינני זוכרת (גם אם נאמרו, הן כנראה לא נספגו…)

ולמרות שהייתי חברותית, פטפטנית ומוכשרת – וממש לא שקטה, היה לי לא מעט קשיים, התמודדויות,

וביטחון עצמי בריצפה…   הייתי פגיעה ומתוסכלת מאד!

דוגמאות?! בבקשה:

אני יודעת להציג ואף פעם לא נבחרתי לתפקיד הכי שולי כיוון שבקושי רב הצלחתי לעמוד מול הבוחנת ולומר משהו…

אני יודעת לשיר וכשסוף סוף נבחרתי בכיתה ח' לשיר סולו התבלבלתי מתי צריך לצאת מהתור וכמעט איבדתי את הלשון בשעת השירה.

פעם אחת שכן הצלחתי סוף סוף – זה היה כשהתאורה סנוורה אותי ולא ראיתי בכלל את הקהל…

כשרציתי לשחזר את ההצלחה במקום שהצלחתי בו שנה קודם לכן – נבחרתי לשיר אך בשבת ואז כידוע אין תאורה ואין סינוורים , מה גם ש"הלבישו" פסוק על לחן קיים ואני כמובן התבלבלתי ונתקעתי, ולא זו בלבד אלא שבאו לצעוק עלי לאחר מכן: מדוע לקחת זאת על עצמך אם… בגללך הקבוצה הפסידה.

גם בתחום הלימודי לא רוויתי נחת, לוח הכפל, לדוגמא, לא האיר לי פנים. והמחברת שלי 'אירחה' שגיאות כתיב רבות.

הצלחה וכישלון מאד טלטלו אותי.

השלב הבא, היה בתפקיד עקרת בית שלא במיוחד (בלשון המעטה) אוהבת את עבודות הבית,

והיו גם השוואות ה"בונות": השכנה/ הגיסה/ החברה – יכולה/ מספיקה/ מצליחה אז למה אני לא?

מנסה יום יומיים שלוש, אם הן יכולות אז גם אני יכולה כמוהן ואז היה "מתפוצץ" לי משהו מבפנים!

זה לא אני! אני אינני יכולה כמו…

גם מבחינה רוחנית, מדדתי את עצמי בפרמטרים מייאשים ומיסרים.

עשיתי תחשיב פשוט:

אם ר' ישראל סלנטר עבד על מידה אחת 70 שנה,

אני לא ר' ישראל ולכן אני צריכה לעבוד על מידה אחת לפחות 150 שנה

אבל אין לי מידה אחת לתקן אלא בערך 20,

חשבון פשוט: 150 *  20   =  3000  !

אני הרי לא אחיה 3000 שנה,

אז מה הסיכוי שהצליח לתקן את כל מה שאני צריכה לתקן כאן?!

אז מוטב להתכסות בשמיכה ולברוח מהכל,

הלא כן?

 

ומדוע אני משתפת אותך בזה?!

כדי לדעת שיש דרך לצאת ולהתקדם!

לא חייבים להישאר עם חוסר ביטחון עצמי כל החיים!

לא חייבים להישאר מתוסכלים ומאוכזבים!

אפשר להרגיש טוב עם עצמנו!

ואפשר אפילו לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו!!!

(קשה להאמין – אה?!)

וזאת מתוך ניסיון אישי, מתוך הדרך המופלאה שהקב"ה הוביל אותי.

ומעל במה נכבדה זו אני מודה לריבונו של עולם שזימן לי את כל ההתמודדויות והקשיים שבדרך

שהם אבני הבניין והיסוד של סדנאות: "שיבולים לצמוח בצלילים"

(סדנאות חווייתיות שנותנות כוח, עוצמה ובטחון עצמי בשילוב כח המוזיקה.)

 

ואם גם את מתמודדת וגם לך קשה להאמין,

דעי לך שבס"ד יבוא יום שתוכלי לומר: דווקא מתוך הקושי בו הייתי,

צמחתי, גדלתי, התקדמתי!

 

תודה ה'! תודה!!!

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.