מי אמר שאנחנו רוצים להתפטר מהעומס?

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

שני בסדרת: עומס ? לא עלינו !

תעודת כבוד : האישה העמוסה ביותר

מי אמר שאנחנו רוצים להתפטר מהעומס?

זה נורא אופנתי לומר," אני כ"כ עמוסה". יש מועדון של נשים ובנות עמוסות שמקנה הטבות בלעדיות לחברות המועדון. ביניהן :

*השתתפות בתחרות על תואר הכבוד: האישה העמוסה ביותר.

*היתר מיוחד לקטר לכל הסביבה במשך כל שעות היממה על העומס המטורף.

*השגת הערכה מהסביבה הקשובה לכל הקיטורים הנ"ל על ההספקים הנרחבים שלי, כושר העמידות שלי מול דרישות אינסופיות, יכולת התימרון שלי.

*הוכחות קבילות בבית משפט על רצף המוצלחות שלי : מספר עצום של אנשים הנזקקים נואשות לשירותיי הבלעדיים, אינם מוכנים בשום אופן להסתפק בתחליף זול אלא מתעקשים על המקור בלבד (שזה אני).

*פטור ממטלות בלתי נעימות מהסיבה המכובדת של "כמה בן-אדם אחד יכול לעשות?"

ועוד כהנה וכהנה.

באמת, למה שנרצה לוותר על התואר הנכסף הזה?

קיטורים על העומס מעצימים אותי בעיני עצמי ועיני הסביבה. זה נותן תחושת סיפוק אדירה ובסוף – אפילו אני מתחילה להאמין שההספקים שלי יוצאי דופן.

אך, כמו בכל מועדון, אליה וקוץ בה. והקוץ: אני חייבת לשמור על רמת מתח תמידית סביבי. המתח נועד להעיד על מימדי העומס. את לא יכולה לשדר חזות רגועה כשאת מנסה לתמרן בין בית מצוחצח, ילדים מטופטפים, קריירה א', קריירה ב' וקריירה ג'…כמו שהריח המהביל מעיד על תבשילים מבעבעים, כך אווירת המתח מכריזה לסביבה: כאן בונים. כאן אישה עובדת עד כלות הכוחות. נא להוריד את הכובע.

ומי אמר שזה חיסרון?

נתונים מהלישכה המרכזית לסטטיסטיקה:

* 90% מהביקורים אצל רופאי המשפחה נגרמים בגלל בעיות הקשורות במתח נפשי כרוני.

* הלחץ גורם להפרשת הורמונים עוצמתיים (כמו קורטיזול ואדרנלין) שתפקידם לגייס את מערכות הגוף השונות לצורך התמודדות עם סכנה (המוח אינו מבחין בין מצב מתח לסכנה).

*פעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית מדכאת את המערכת החיסונית, משבשת את מערכת העיכול, מעלה את הסיכון למחלות לב ומאיצה את תהליכי הזיקנה.

אז מה-

פשוט לפרוש מהמועדון?

להפסיד את כל ההטבות?

להתחיל להיות אישה פשוטה, רגועה, שמחה, לא משתגעת להספיק, נמנעת מלרוץ אחרי הזנב של עצמה?

אולי יחשבו שאני לא-יוצלחית? לא מבוקשת? תת-משיגנית? מזניחה…? יחשבו שיש לי עודף זמן חלילה ויתחילו לנצל אותי. אולי הילדים יעיזו לבקש ממני לספר להם סיפור? אולי ארגיש מחוייבת לאפות ליולדת עוגה?

אז זהו שלא, אני לא סוגרת את המועדון. אתן יכולות להמשיך במירוץ.

אני בכל אופן, פרשתי.

וקיבלתי את חיי במתנה.

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


2 תגובות

  1. גילי הגב

    שאלתי קבוצה של בנות (רווקות או זוציו׳ת) בגיל 19-
    תסדרנה את עצמכן על הסקאלה של העומס מ 0-10
    אני, עובדת ואמא ל 3 קטנטנים חשבתי למקם את עצמי ב 6-7
    כי כמה שאני עמוסה יש כאלו שעמוסות הרבה יותר
    אבל רוב הבנות מיקמו את עצמן ב 8-9…

    היה מדהים לראות כמה חשוב להן להרגיש עסוקות
    וכל כך אהבתי את האמיתית שנעמדה בקצה ואמרה- הרבה פעמים משעמם לי….

  2. לא עמוסה באמת הגב

    סליחה, אבל זו הונאה!
    כי מי שעובדת בעבודה כמו שלך, שמחה ונינוחה,
    זה רק אחרי שהייתה במירוץ מטורף.

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן