פשוט אנשים / עידית אזוי

לא פשוט לחיות בעולם כל כך מגוון,
כל יום עובר עלינו עוד עניין בכלל לא מובן,
לא פשוט לחפש ולמצוא את המשקפיים במידה הנכונה,
את הצבע והסגנון, ואחר כך להעז להביט על עצמינו במראה,
ולנשום ,לאהוב את מי שאנחנו כי ככה נבראנו וככה אנחנו.
פשוט אנשים.
לצאת בדקה לשמונה ולצפות שהכביש יהיה ריק,
ואז לכעוס או לרטון על כל מי שעומד פקק ועל חוסר האכפתיות…
במקום, פשוט לדבר אל עצמינו ולנחם .על זה, שגם לנו מותר  לטעות פעם בחיים,
לסמוך על זה שיבינו אותנו כי אחרי הכל אנחנו פשוט אנשים,
לא מלאכים, לא מלכים, לא רוחות, לא עוברים בין עולמות עליונים,
להגיע הביתה אחרי לימוד או יום עמוס עבודה לפתוח את הדלת בלי הרבה מצב רוח,
לחפש ולמצוא את הכיריים ריקים מתוכן, וגם אין שום ריח ניחוח ,גם לא של עוגת שיש בחושה,
לעצור לחשוב ולדון לכף זכות, להביט סביב ולהבין שגם עליה עבר יום ממש לא נעים,
לשתוק לקבל לחשוב לשבור בעדינות ארבע ביצים לתוך קערה ,הפעם גם לי וגם לה…
לחייך ליהנות מהרגע, מהאיפוק, ומהיכולת להבין:
שכולנו פשוט אנשים.

לצפות ממנו לטלפון לבבי ומלא איחולים ליום הולדתך …
והשעות עוברות עוד מעט שקיעה ואת עדיין ממתינה קצת כועסת קצת בוכה,
מתקשה לחשוב על סיבה טובה שפספס את החשוב לך מכל…
דפיקה בדלת וזר ענק של שושנים עוטף אותך, בפתק הקטן,
את מוצאת את כל המילים, בעיקר מתרגשת מזה שלא שכח אותך,
אז השקיעה כבר כאן והלב סולח כי גם הוא שייך לבשר ודם
פשוט אנשים.

אחרי ימים ולילות שישבת וכתבת דפים אחרי דפים שהפכו סוף סוף לספר חידושים
והיא עדיין לא נתנה לך מילה טובה, למרות שהנחת לה על השולחן את הספר הראשון
שהגיע  מהדפוס אחר עמל גדול ויגיעה, ראית אותה עוברת שוב ושוב מסתכלת ,ולא מרימה
את פרי עמלך, אתה חש זלזול ועמוק בלב זה צורב
אחרי צהריים אתה חוזר אחרי יום מלא סיפוק אבל אז, בדלת הבית מרגיש קצת החמצה
מחכה לעוד קצת הערכה…
ליד השולחן מחכה לך הפתעה, מכתב מרגש שקיבלת דווקא מאשתך,
היא כותבת שרצתה לקרוא עיון לכן לא מצאה לנכון לשמוח אתך, עכשיו אחרי יום שלם,
שקראה היא כל כך גאה בזה שזכתה שאתה הוא בעלה,
אתה סוגר את הספר וגם את העיניים,
ולומד עוד קצת  על כוונות ועל הלב ועל עוד סימן שכולנו פשוט אנשים.
עכשיו אחרי שאת והוא וגם אני הבנו קצת יותר ממה מורכב העולם ושבכל יום ישנה הפתעה
פעם טובה פעם פחות, פעם לצחוק פעם לבכות, אבל עדיין נזכור שאנחנו לא מלאכים ולא הכל
אנחנו מבינים לא לקחת ללב, לנשום, אולי אפילו שבע פעמים כי אחרי הכל אנחנו פשוט אנשים.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

סטנדאת / יהודית אריה תיירים בבני ברק / שולמית אורבך קחי את זה אישי / גיטי מאירוביץ מה מתחבא בפרלין שלך? המחלה שהובילה לעסק מצליח/ ראיון אתם בטוחים שמתחילים לימודים היום?! / פארלי מורגנשטרן