מי מתחיל היום לימודים?! תסבירו לי איך אפשר?
כשהלב בוכה רק אלוקים שומע… והוא שומע.
את הפוסט היום אני כותבת בעיניים מלאות בדמעות .
לכאורה היום המאושר ביותר בשנה הוא היום,
תחילת שנת הלימודים איזו התרגשות
הכל חדש ונקי
מלא בחלומות של הצלחות וקבלות טובות לשנה החדשה…
אושר?
לא אצל כולם.
היינו שם לפני מספר שנים עם ביתי,
עברנו מסכת ייסורים,
מסכת שלא נכתבה בתורה אבל היא קיימת לצערינו,
זו מסכת של כאב שלא נגמר ולא ישכח לעולם,
גם לנו אמרו לא,
גם אותנו לא קיבלו
'מסיבות השמורות במערכת'
(למרות שיש אחות מוצלחת שכבר לומדת שם ואנחנו כמובן שייכים למקום הנ"ל)
איזו מערכת ואילו סיבות?! לאף אחד אין תשובות.
"אמא אבל למה רק אותנו לא קיבלו?"
שאלה אותי ביתי הקטנה בפעם המאה ואחת,
"מה רע במשפחה שלנו?
אמא למה את בוכה?"
לכי תסבירי לטהורה הקטנה הזו איך עולם השקר מתנהל.
עם חוקים נוקשים וסתומים משלו.
"מה לא בסדר אצלי?" היא שאלה מתוסכלת בדמעות,
"תגידי למנהלת שתקבל אותנו אני מבטיחה להתנהג יפה ולהיות חרוצה" היא אמרה בתמימות של ילדה,
ניגבתי לביתי את הדמעות והבטחתי לה שהיא תלמד במקום הטוב ביותר עבורה. האמנתי בזה.
כך עברו עלינו ימי "החופש", ימים ארוכים של כאב מלחמות וציפייה לתשובה חיובית מידי יום ,
במקום לחפוש המשכנו לעוד מסע שיכנועים וחיפוש פרוטקציות בכל מקום אפשרי .
את ההשפלות שעברנו בעירייה ומול מנהלות שבטוחות שהן מנהלות את עולמו של ה' רק ה' ידע וראה.
ניסיתי לשכנע את "הגדולים מההנהלה ומהערייה" ללא הצלחה העבירו אותנו מאחד לשניה כמו חבילה עוברת והתנערו מאחריות,
פגשתי עוד הורים כמוני עצובים ומיואשים חיפשתי מה 'לא בסדר' אצל כולנו ולא מצאתי,
מצאתי אמהות חד הוריות שנלחמות בעבור ילדיהן והורים דואגים שכל חטאם הוא שהסבא נולד באיזור גאוגרפי מסויים.
היו גם משפחות שאחד מהילדים קצת לא כמו כולם וזהו כתם בל יכופר.
חתמתי גם אני על תקנון ועוד תקנון ואז שוב שמעתי את הלא.
ביקשתי והתחננתי לדעת למה?
אבל לא היה מענה רק חיוך צבוע עם צווארון לבן שגרם לצלקת גדולה אצל ילדה קטנה.
בבוקר של ה 1.9 ביתי ישבה בפיג'מה בחלון והביטה בדמעות בחברות שהולכות עם חיוך ענק ובהתרגשות למקום הלימודים,
לא יכולתי יותר לראות אותה מתרסקת מבפנים הכאב היה גדול לליבה הקטן.
חשבתי על בנות הסמינר ובחורי הישיבה שלא מתקבלים מסיבות שונות ועל המשבר שנוצר שם,
חשבתי על זוגיות של הורים והמתח בכל פעם כשילד לא מתקבל למוסד ויציבות הבית סוערת,
חשבתי על הקושי החברתי והשריטות שנשארות לעולם.
שאלתי את עצמי למה?
עד מתי הכאב האפליה והסטיגמה ינהלו את העולם,
למה משפחות שלמות צריכות לעבור משבר ?
למה אין למי ליפנות בזמנים קשים?
מדוע אנחנו ההורים צריכים להילחם על מקום לימודים?
האם לא הגיע הזמן לעשות שינוי במערכת?
איפה הערכים שגדלנו עליהם? אני שואלת בכאב ,לאן נעלמו הפסוקים של "ואהבת לרעך כמוך" שכתוב מאחורי גבם של המנהלים והמנהלות,
האם באמת יש תקווה?!
ביום הרביעי ללימודים כשהתיאשתי ממוסדות שניזונים ממערכות סינון מביכות ומצביעות שלא ניגמרת
הרפתי,
החלטתי לפנות ישירות לאבא למעלה, הסתכלתי לשמיים עם דמעות וביקשתי:
"אבא תכוון אותנו למקום הנכון לנו!"
תעזור לנו להיות במקום שרוצים אותנו.
הישועה היתה מהירה מצאנו בית ספר שבאותו היום קיבל אותנו כמו שאנחנו ללא הבדל דת מגזר או מצב משפחתי(נישואין פרק ב) בית ספר חב"ד תודה לכם!
אני כאן לומר לכם הורים יקרים אל ייאוש,
תנו לילדים כח והמון אהבה,
תאמינו בהם ובכם אל תתנו לאף אחד/אחת את היכולת לזלזל בכם כהורים,
תהיו אתם,
תלחמו איפה שצריך ,
תלמדו להרפות ולהאמין שהכל לטובה ואין רע בעולם.
אני כאן לחבק את אלו שלא התקבלו למוסד הלימודים/הישיבה/הסמינר אל תתנו ליאוש לנהל אתכם,
תאמינו שאתם טובים ומוצלחים,
תהיו במקום שרוצה אתכם בגלל מי שאתם(!).
ואתם צוות יקר אנחנו ההורים מפקידים אצלכם את היקר לנו מכל,
תנו בהם אמון ואהבה אתם הדוגמא שלהם ושלנו,
בתפילה לשנה משגשגת ומוצלחת שלכם פארלי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
21 תגובות
הציבור החרדי מלא בתורה אבל מבחינה חברתית אנחנו בדרגה הכי נמוכה .
גדלתי בירושלים במוסדות לימוד חרדים על טהרת הגזענות ושינאת חינם כיום אני גרה בדרום ואת ילדי מלכתחילה רשמתי לחב"ד ששם החינוך הוא חינוך יהודי אמיתי!!!יש לנו הרבה מה ללמוד מהם!!! ועל החב"דניקים אפשר להגיד שהם ורק הם(!!)מקרבים את הגאולה…ממליצה לכן בחום לנסות ומבטיחה שלא תתאכזבנה.
כואב הלב
יש רוע אין אהבה וחבל.
יש אנשי חינוך(קצת)שאסור להם לחנך..
כל התגובות ממש חזקות!!!
חייבים היום לשים מעטפות..
חייבים פרוטקציות..
חייבים להלחם..
אבל טוב לילד להיות איפה שמקבלים אותו איך שהוא, ולא ביגלל פרוטקציה או כי אין ברירה.
כי אז הילד מרגיש וזה ניכנס לו לתת מודע וזה פוגע בחיים!!!!!!!
גם אם לא יראו את זה אכשיו זה יצא בעתיד!!!!!
כואב כואב לשמוע אבל דבר אחד שתדעו לא שווה להתעקש ולהכניס למקום שלא רוצים אותכם כי אז יציקו לילדה ןתא יתנו לה להתפתח עדיף מקום פחות טוב אבל שתרגיש אהובה
לצערינו יש מנהלים/מנהלות שחיים לפי סטיגמה.
אם רק הייתם נותנים מעטפה מתחת לשולחן או פרוטקציה שווה פתאום הכל היה קל יותר…
תודה פארלי!
קראתי והתרגשתי מכל מילה. גם אני עברתי את הסרט הזה, וברוך ה׳, הילדה נמצאת במקום נפלא חם ותומך, שבטפשותי ראיתי אותו כאופציה אחרונה. אבא שבשמים סוגר לנו דלתות לטובתנו ואנחנו נלחמים ודופקים, ומנסים לפרוץ אותם ולא מבינים שדלת אחרת פתוחה ומחכה לנו, רק צריך לחפש אותה.
ואני עכשיו יודעת – שמי שלא מרגיש זכות לקבל את הבת שלי שהיא יהלום וילדה מדהימה מכל הבחינות- לא מגיע לו שהיא תלמד אצלו!
ברור שפארלי לא הכלילה את כל המנהלות.
בואו בלי תמימות יש המון צביעות ורוע בציבור החרדי לצערינו.
מספיק שאת ג והמנהלת עץ….
הפואנטה היתה ברורה אל תקבלו רק תגידו למה …
וברור שתמיד טוב ללכת למקום שרוצה אותנו ולא ההפך….
בהצלחה
כואב בכל פעם מחדששש…
הי פארלי יקרה.
גם אני הייתי ילדה כמוה שלא התקבלה לסמינר הנחשב (כי היו מריבות על בסיס אישי בין הרשמת לאבא שלי)
וההורים שלי העצימו אותי שהכל שטויות ושאני מיוחדת. לבסוף קיבלו אותי ב 1.9 אבל שמו לי רגליים לאורך כל הדרך. ומאז הבטחתי לעצמי לא יקום ולא יהיה. למה להתעקש לשלוח את הילדה למקום שלא רוצה בה!
זהו מהלך לא בריא כלל! (בלי קשר אם הם צודקים או טועים)
לכי מלכתחילה למקום שבו אתם רצויים גם אם הוא פחות טוב, כי תהיה לבת סיבות לצמול בסמינר פחות טוב מאשר לנבול בסמינר נחשב!
הורים שימו לב לילדה, לא רק לכבוד שלכם!
השיפוטיות הנחרצת כלפי המנהלות ממש צורמת לי
גם הן בנות אדם ורוצות טוב מן הסתם
ווגאי שיש דברים שרואים רק ממקום ההנהלה, שלנו ההורים אין מושג בהם
לא הייתם רוצות להיות בדילמה המייסרת את מי לקבל ומי לא….
ואני בטוחה שרוב המנהלות רוצות טוב ומן הסתם גם מודרכות ומתייעצות ברבנים
אני לא כ"כ מסכימה ואפי' נוגדת לחלוטין את הדעה שלך על מנהלות וכדו'. מנסיון מר של מס' פעמים של דחיה עם מס' ילדים ראינו דבר אחד שיש להם בראש מעייניהם "כבוד"!!!!!! ומה שלא לכבודם או לכבוד המוסד שלהם-לא מתקבל!!!! ויש הסרטה מאוד נפוצה של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל בנושא הנ"ל שאמר לאותו אדם שלא קבל ילדים ממשפחה של נישואים שניים (זה היה המקרה) שאותו אדם הוא בעל גאווה!!!! ולשמוע את הדברים מפי הקודש, מצמרר את כל הגוף.
ממש טעות לחשוב שכל המנהלים/ות מתייעצים בגדולי ישראל.
וברור שבציבור שלנו יש המון סטיגמטיות ללא פשרות!!!
אז לא לנסות ליפות את זה.
אני שמחה שמצאתם את המקום שלכם, באמת לא חייב להתעקש על מקום ספציפי, לכל נשמה יש את המסלול שלה, הם לא רוצים אותנו במקום מסויים, אין שום בעיה, השאלה הבאה זה, למה אני רוצה דווקה את המקום הזה, האם זה אהבת ה' או אהבת עצמי, ומשם יש לקחת החלטות, ולפעמים ההחלטה הכי טובה זה פשוט לזוז, לא צריך, צודקים, אתם באמת לא מתאימים לבת המהממת שלי, המדהימה הזו, לא שייכת למקום כזה, צריך מקום שיפתח במיוחד למענה, שיקבלו אותנו בחיוך גדול
תפילה , המון תפילה של אמא ואת תמצאי את המקום שלך, לא להתעקש על הסמינרים שרוצחים את הנפשות העדינות של הילדים שלנו, לא צריך
בושה פשוט בושה אין מילה אחרת!!! זה כל כך מוריד בביטחון העצמי של הילד!!! והכי זוועה זה שאין סיבות לזה שלא קיבלו אותם
נשאר רק לבכות??
דמעות ושוב דמעות
אין על חבד!!!! אהבת ישראל אמית.
חיבוק!!
ולמה להתעקש?? לא רוצים לא צריך
כמההכאב עצוב שאלו הם החיים ..
אכן אין כמו חבד, מקרבים ואוהבים כל יהודי באמת!!!!
אהבת ישראל טהורה ואמיתית זה בדמם!!!
יש לחוגים החרדים הרבה מה ללמוד מהם.
במאמר מוסגר אך גם זה חשוב , מוסדות הלימוד שלהם נחשבים למוסדות ברמה הגבוהה ביותר מבחינה לימודית וב"ה אחכ הבנות הבוגרות מתקבלות למשרות מצויינות
כמה כאב בכתבה אחת..
עצוב שהצביעות מנהלת את הציבור.
איפה האהבה אמיתית לילדים והרצון ליראןת אותם פורחים..
איפה??
העיכר הצניעות השאר כלום
בושה
לבכות
העברת בי צמרמורת! שיהיה בהצלחה ושתדעו רק נחת!