אלי ואורית פנו להדרכת הורים בשל הקושי לנתק את שרוליק בן ה10 ממסך המחשב והקשיים הנוספים הנגרמים בעקבות כך. שרוליק נוהג בתוקפנות מילולית ולעיתים אף פיזית כאשר מתבקש לפנות את המסך, לגשת לארוחה, ללכת לישון ועוד. עולה תחושה ששרוליק מנהל משא ומתן על כל צעד ושעל ובאופן כללי מתקשה לקבל את סמכות הוריו.
כאשר גיבשנו מטרות מעשיות לטיפול, בחרנו להתמקד באלימות הפיזית, ושמירה על בטיחות. העדפנו לוותר על מאבק במילות גנאי ובאירועים אחרים, מולם סיכמנו כי ימשיכו להתמודד כפי שעשו בדרך כלל.
דיברנו הרבה על מאפייניו של "ילד פיצוץ", ילד בעל נוקשות קוגניטיבית, שברגע של תסכול או ריב לא מסוגל לחשוב בהגיון, להתפשר ולהירגע, מה שגורם להסלמה ולפיצוצים. הניסיון מראה שנוקשות+ נוקשות=פיצוץ, ואכן ראינו שפעמים רבות תגובות קשות שלהם גרמו לתגובות קשות של שרוליק; התעקשות על קניית מספר מסוים של בקבוקי מיץ בסופר הובילה להפסקת הקניות, לקיחת הכבל של המחשב גרמה לפעולות מתוחכמות של שרוליק מאחורי גבם דרכן המשיך במאבק, שנהיה מאבק בהוריו. כך, הנסיונות "לנצח" את שרוליק, על ידי אמירת המילה האחרונה, שימוש בצעקות ולעתים בהשפלות או כוח פיזי, השיגו את התוצאה ההפוכה ממה שרצו.
לאורך כל הדרך האמנתי שניתן לשנות את הדינאמיקה שנוצרה בבית. על מנת לעשות זאת, המלצתי ראשית, שלא להיגרר להסלמות מול שרוליק, בין היתר על ידי השהיית תגובה ושימוש בחלוקה לסלים- סדרי עדיפויות שמסייעת להחליט היכן מגיבים באופן שאולי יגרום לפיצוץ והיכן בוחרים להבליג. כמו כן, דיברנו על מעבר מנסיון לשלוט בשרוליק, לאחריות שלהם כהורים לשלוט על התנהגותם שלהם., צמצום ההסלמות בבית היה ונשאר אתגר גדול. ייתכן שגם בהם כהורים יש אלמנטים של "ילד פיצוץ"… וזהו תחום בו עליהם יהיה להשקיע את מיטב המאמצים. במהלך הטיפול היו רגעים בהם שמרו על קור רוח ולא הגיבו לפרובוקציות מצד שרוליק וכך נמנעו מעט התלקחויות. קשה לשנות דינאמיקה בבת אחת, ואפשר להציב בהתחלה מטרות קטנות.
מתחילת הטיפול שיתפו אלי ואורית בקשיים זוגיים ביניהם, ובחשש שאלו משפיעים על שרוליק. הגישה סוברת שניתן ליצור שינוי בקשר עם הילד גם אם הבעיות ביניהם עדיין לא נפתרו. במהלך הטיפול ניסינו להניע את אלי ואורית לשתף פעולה בפעולות משותפות, כגון הכרזה והתיישבות, (פירוט בהמשך) כדי לחזק אחד את השנייה במאבק ההורי שמשותף לשניהם. את ההכרזה על יצירת שינוי בבית ההורים כתבו לאחר חשיבה ותשומת לב בעבודה משותפת דבר שמן הסתם סייע להם להשיג עמדה אחידה.
ההכרזה היתה הנקודה הראשונה בה הם יזמו מהלך משותף מול שרוליק, בו תמכו זה בזו, ללא ריב, ירידות הדדיות ושאר דברים שלעתים עושים ברגעי מצוקה, וניכר היה כי פעולה זו היתה משמעותית.
מהלך נוסף שנעשה הוא שימוש בתומכים.
הנסיון המחקרי והקליני מראה שתמיכת הקהילה- דודים, חברי המשפחה וכד' היא משמעותית ואף קריטית בשיקום הסמכות ההורית. תמיכה מושגת בכך שהתומכים יודעים מה מתרחש ומביעים התנגדות לאלימות ולפגיעה בתפקוד. מבחינה זו, אין זה משנה אם התומכים לא יודעים איך לדבר עם שרוליק או כיצד בדיוק להתערב; עצם העובדה שהם יודעים שההורים מתמודדים עם קשיים, וששרוליק יודע שהם מעורבים, כבר יכולה לחולל שינוי.
המשך יבוא…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
