כי בשבילי נברא העולם
אני הוא עץ. השואב מן המים את הכוח
אני שקט,כי תלשו ממני את ענפי
ומאז אני לא מוצא מנוח
שנושבת הרוח אני מרגיש את הקור
בסתיו עלי נשרו
והותירו אותי מאחור
אם תשאלו מה נשאר ממני, זה רק השורש
בכל יום מפחד אני שיבוא אותו כורת עצים
ויגזור את גזר דיני לעונש
אני שואל את עצמי לא פעם ולא פעמיים
איך הגעתי לאן שהגעתי
איך זה שנתתי שייקחו ממני ללא גבול
שיתלשו, שיגזמו, שעלי בלי סוף יטפסו
הייתי העץ היפה מכולם.
זה שפירותיו מתוקים, זה שמרחוק אליו רצים
הייתי העץ המובחר שבעצים.
ובימי הקיץ זה שנותן מנוחה לעוברי הדרך העייפים
אז מה באמת הסיבה למהומה שסביבי כאן קרתה?
איך זה שהפכתי לשפל שבשפלים
זה שאליו כלל לא מתקרבים
היכן הפירות הטובים? היכן ענפי החזקים?
מי הוא זה שלקח ממני וחילקם ללא רשות לעוברים ושבים
נותרתי ללא קול.
בודד ,עייף, ואובד עצות ,נראה שאפילו לא שווה כבר לנסות.
אולי זה סופי ?אולי מילאתי תפקידי?
אולי יותר לא צריכים כאן אותי?
רגע לפני ,הרמתי עייני לשמיים
לפתע פניתי אליך בוראי ,עזור לי ותן לי לדעת את מקומי
ובמשך אותו לילה קר בכיתי בלי סוף על גורלי המר
ביקשתי התחננתי להתחיל מחדש
שלא יירקב השורש ואז איהפך לעץ זקן ומותש
לפתע זרחה השמש ושלחה קרניים ראשונות, חיממה אותי ועטפה באור האורות
שלחת לי סימן בורא עולם.
הבנתי שהשינוי תלוי בי . הרי כל העולם לא נברא אלא בשבילי
הבטחתי יותר לא ליפול לייאוש ,לא להרחיק ממני אפילו יתוש
לקיים תפקידי נאמנה, לקבל כל מקרה אשר קורה בשמחה
לא לכעוס על ההוא וההיא ,לא לצפות שכולם רק ישמחו עבורי
לזכור שיש עוד הרבה עצים בעולם, לא לפחד שאין מקום לכולם
נכון שאני עץ בין אלפי עצים
אך לכל עץ ועץ יש תפקיד מיוחד שבשבילו נברא
טו בשבט הגיע, איתו גם התחלה חדשה
של רצון של פריחה של אמונה חזקה
שהכל מכוון מלמעלה ויש תמיד מי שמשגיח, לנו רק נשאר לרצות לעשות תפקידינו בעולם הזה ובעזרתו יתברך להצליח.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
