רווקות יקרה שלי – בואי נפרד

רציתי לשתף אותך במחשבות שרצות אצלי בזמן האחרון.

תראי, את באמת חברה טובה…את מקשיבה לי בשעות הארוכות לבד.

בנסיעות לבד.

בחתונות לבד.

את מלווה אותי לפגישות עם הבחורים, מזכירה לי להוסיף אודם ולמחוק קצת מהסומק.

את מעודדת אותי לצאת לומר מזל טוב בחתונה כשכבר אין לי כח…

את משאירה אותי יפה וטרייה כשאני נפגשת עם החברות שהן לקראת הילד החמישי והשישי…

את מעודדת אותי בלילות הארוכים לבד. בין דמעה של פחד על הזמן שחולף לבין אושר סמוי על החופש דרור הזה שאת נותנת לי.

אז תודה לך רווקות יקרה שלי על זה שאת מאפשרת לי את השופינג הבלתי נגמר ועל ארץ האפשרויות הכמעט בלתי נגמרות…

אבל חוששני שבקרוב נצטרך להיפרד לנצח. ולעולם לא נפגש יותר.

וואו זה מפחיד לחשוב על הפרידה הזאת. אחרי שהתרגלנו כ"כ אחת לשנייה…למדנו להסתדר על אף שאנו שונות. למדנו להקשיב ולהכיל אחת את השנייה.

היום יש בינינו כימיה מעולה.

אבל רווקות יקרה, צריך להתחיל להתארגן לפרידה…להיזכר בעשרות הרגעים המשותפים, הטובים והקשים…את משאירה בתוכי חותם חזק…ובוודאי שאתגעגע אליך לא פעם. לימדת אותי המון על החיים, על שנאה ואהבה עצמית. על כמה זה קשה להסתדר קודם כל עם עצמנו. אבל גם שברגע שאני מסתדרת עם עצמי אני יכולה להסתדר כמעט עם כולם…

לימדת אותי לסלוח…

לשחרר

לבטוח

אז עכשיו.. לאט לאט אנחנו נתחיל בתהליך הפרידה.

כל יום ניפרד קצת

ואפילו שאני אוהבת- שונאת אותך…מבטיחה לכבד אותך לקראת צאתך.

לילה טוב רווקות שלי,

מעריכה,

ו.א

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מי רוצה להתארס בכלל?! טובי ברון כותבת לך "המסע": החגים עברו וטוב שכך… השנה אני מתחתנת! החיים שלפני ואחרי / צביה הנדלסמן שיתוף אישי: מחשבות על ה'לבד'