הבנתי אבא, וזה כאב/ מירי ט.

שמעתי, נחרדתי, ובכיתי עם כל עמ"י.

עוד לא הצלחתי להכיל את השכול של אורי אנסבכר הי"ד,  להרגיש את הכאב הצורב וההשפלה… ולחשוב שכל זה נעשה בשקט בשקט עם דממה מכאיבה.

אתמול אחרי התאונה נראה לי שהבנתי.

שזה לא סתם צירוף מקרים, הבנתי שביקשת את היהלומים המאירים 'דודי ירד לגנו לקטוף שושנים'

את הרחמים שלנו על אור הנשמה החיה שנתת בי טהורה,  כזו שלא מרפה ומבעירה את הטוב שבה, ואת רחל ששתקה והחזיקה ארץ על בלימה.
אתה ביקשת לעורר ולהאיר, ואנחנו אבא, הבנו.
הבנו מספיק.

כשאורי הי"ד  פתחה פתח לנוער שכולם סגרו בעדו דלתות, השקתה פרחים שקמלו ולא האמינו בהם עוד  שיפרחו.

ורוחמה רייזל ז"ל , לא הבדילה בין מכר לזר ותמיד חייכה ואהבה את כולם. כי כולם צלם אלוקים עם נשמת חיים.

חיה רחל ז"ל שחייכה ונתנה ללא הרף לכל מי שהעדפנו להרחיק, כי זה קשה ולא נעים ועוד שלל תירוצים. יותר קל לא לשמוע לא לראות, לבחור תמיד לצד המוצלחים והטובים להיות.

כל יום יש מי שבשקט בשקט נפשו גוועת וכואבת. ליבו שותת דם ואין מי שרואה ואין מי שיודע.

כל יום יש מישהו שאליו לא מחייכים, ולאחר כן.

כל יום וכל רגע יש מי שמרגיש שלא מאמינים בו ובעתידו.

כל יום. כל שעה. כל רגע. יש מי שליבו נשרט, ואין מי שרואה, או רוצה .

כך אנחנו , מעדיפים להיות בחברת הטובים והמוצלחים.והן, דווקא הן היו שם עם כל מי שהחברה משתיקה ונמנעת מלראות ולשמוע. חברה שעסוקה בלשמור על הטובים מפני אלו 'שאינם טובים' להתגאות במצויינות ולא פעם לשכוח מהי אנושיות.

אתן תבקשו שם למעלה בשביל כל מי שנדחק לפינה  שדאגתן לו והייתן כאן בשבילו, כל מי שאין לו מקום בחברה המוצלחת, שאין הכלה ואין הבנה, רק רוצים מושלמות וכניעה, שקט דממה. כך בלי לתת לך במה.

אז הבנו אבא, הבנו מספיק וזה כאב. כאב מאוד.

נחזיר את הכבוד האבוד, נשמיע את הקול הכאוב.

אנחנו נשמור על היהלומים שלך כאן, ואתה תשמור עליהם שם.

טוב אבא?

נאיר יותר, בלי אפליה, נפתח את הדלת למי שסגרו בפניו אחרת.

לעילוי נשמת אורי אנסבכר הי"ד

נלמד לשתוק כמו רחל , ולא, לא נשתיק קולות שקשה לשמוע. נשתוק, נשמע ונכיל.

לעילוי נשמת רחל חיה גוטמן ז"ל

נרחם יותר, על כל נשמה

נחפש ונמצא את השושנים בין החוחים.

לעילוי נשמת רוחמה רייזל רוזן ז"ל 

בדמעות,

מירי

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ביישנות או חרדה חברתית? התמכרויות ומה שביניהם  / פארלי מורגנשטרן אולי הם נופשים עכשיו אבל חופש אין להם, הם עדיין מצפים לו… / פארלי מורגנשטרן עַל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי / אתי ניסנבוים "היא הייתה בפיגוע בקו 2…"