הורים? חשוב לדאוג, אבל נכון וללא תופעות לוואי >>>

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הורות ללא הפסקה …
אין הורה שלא דואג לעתידם של ילדיו. זהו רגש בלתי נשלט…רגש שטבע בנו הבורא. רגש שטבוע בנו כל כך עד שאנו מוכנים לסבול כמעט כל צער.. גופני ונפשי למען ילדינו .
וכן, יש לנו את הכוחות עמוק עמוק בתוכנו, להשקיע אהבה והקרבה אין סופית ללא רצון או ציפייה לקבל בחזרה כי :
הצלחתם היא הצלחתינו, אושרם הוא אושרינו , צערם הוא צערינו וכשלונם הוא כשלונינו..
עד כדי כך שהרבה פעמים אנו מוותרים על עולמינו האישי, על הקריירה על ההגשמה העצמית על ההנאות הרצונות והשאיפות שלנו על מנת לתת את הטוב ביותר לאהובים שלנו כי זאת אהבה שבאמת אינה תלויה בדבר .
אהבה כל כך גדולה שגורמת לנו לפעמים להפסיק לדאוג לעצמינו בכדי לדאוג לילדינו.
האם זה טוב או רע ומה המינון הנכון? על כך אולי נכתוב בכתבה אחרת.
אבל אחד מהקשיים הבולטים שאנו חווים הוא שעם כל הרצון האין סופי לעזור אנו מרגישים חסרי אונים. כי כמה "שהפרה רוצה להיניק … לא תמיד העגל רוצה לינוק"
את כל השפע שאנו כהורים רוצים להרעיף פעמים שהילד פשוט דוחה זאת בשתי ידיים.

ופעמים רבות מגיעים אלי לקליניקה הורים מסורים שעושים הכל אבל ממש הכל למען ילדיהם.
כי ידוע לכולנו שעתידו של הילד כבר בתלמוד תורה ובישיבה ושם הכל מתחיל ביכולות למידה ובעיקר בגמרא ואם שם "הוא נופל" ולא מוצא את עצמו.אם בגיל כזה צעיר הוא מרגיש חלש נכשל ומקבל הערות מהצוות מהבוקר עד הערב מעביר את הזמן כמי שרוצה לברוח.
אז הדרך "לרחוב" קצרה מאוד.
וכמובן שהבקשה והדאגה של ההורים היא שאלמד את הילד כלי למידה בכדי שיהיה מוצלח שיתחבר לגמרא וללימוד שיתחיל את החיים ברגל ימין. אבל הילד כאילו עושה את הכל בכוונה כאילו הוא רוצה להיכשל. לא מתרכז לא מצליח, אפילו לא מנסה. מאשים את כל העולם מסרב לקחת אחריות.

כמי שמתחייב להיות נאמן למטרה שהיא לעזור לילד לצמוח להתפתח להתקדם מתוך בטחון עצמי והערכה עצמית.
העצה הראשונה שלי להורים היא:
הבנת שורש הבעיה קודמת לחיפוש הפתרון זה אחד מהכלים שאני עובד איתם ללא פשרות ערך זה אני גם משתדל להקנות גם לתלמידי וגם להורים שאני מדריך.
ללא הבנה ברורה של הגורם לבעיה הפתרון לא רק שלא יועיל אלא לעיתים רבות גם יזיק
כמשל לאדם שסובל משריר תפוס אך לוקח תרופה נגד סכרת – מי יודע כמה הרס תרופה זאת תיצור.
ופעמים רבות אחרי בירור והדרכה מול ההורים. נמצא שהכל מתחיל מדאגה שמקורה בפחד וחוסר בטחון שלנו כהורים…
פחד שאנו לא מספיק טובים כהורים, לא מספיק מנוסים שלא נטעה שלא ניכשל
פחד שהילד לא יצליח, פחד שלנו מהיערות של המורים. לעיתים פחד שהילד לא יחווה מה שאנו חווינו פחד שהילד יתקלקל אף על פי שהילד סך הכל בן שש שבע או שמונה. שלא יהיה כמו כי גם ככה הוא דומה לו.

ומה שאנחנו לא יודעים או לא מודעים
שמה שאדם חושב הוא גם רואה בצורה חדה יותר. ובאופן אוטומטי המחשבות הללו מנהלות אותנו כהורים וכל דבר שלילי אפילו הקטן ביותר אנו רואים ומגדילים.
וכל מעשה לא ראוי כאילו מבשר לנו שחורות כמעין קול פנימי שאומר
"אני כבר יודע … אני רואה לאן זה הולך…לא רוצה אפילו לחשוב מה יהיה עם הילד הזה"
איש איש ומחשבותיו איש אי ופחדיו ובלי לשים לב הפחד שלנו וחוסר הבטחון בא לידי ביטוי כחוסר הערכה כלפי הילד חוסר אמון בו. אנו מחדירים לו שהוא חלש ולא מסוגל.(ויש לנו הרבה הוכחות לכך)
עד כדי כך שהילד כל כך מאמין במחשבות שאנו חושבים עליו שאין לו אפילו את הכח להתחיל.
וכל רצון שלנו לעזור לו מתפרש אצלו כזריית מלח על פצעיו על חולשותיו בשבילו זאת עוד ראיה שהוא לא מתאים.
ולכן במקרים כאלה עלינו ללמד את עצמינו ולהכריח את עצמינו להפסיק לפחד לטפל בחששות שלנו…להבין שלדאוג נכון זה לבטוח בילד לראות את חוזקותיו גם בתוך החולשות כי אין באמת ילד שכולו חלש וכולו לא יוצלח לכל אחד יש מעלות ממש ממש בתוך החולשה רק צריך ללמוד לראות נכון ועלינו ללמוד להעצים את הילד בתוך מחשבותינו פנימה עד כדי כך שכל הסביבה של הילד ממש תאמין בכך .
דבר שבוודאות יטמיע בילד חוזקות נפלאות מוטיבציה מסוגלות בטחון עצמי.
ועל זה נאמר כל ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין בו.
ובמקרים הללו עלינו להפוך את הנוסחא כישלונינו הוא כישלונם והצלחתינו היא הצלחתם
ולדאוג נכון פירושו להשרות בטחון אמון ומסוגלות בעצמינו ובילדינו

השאר כבר יגיע בקלות
בברכה אביטל דמתי יועץ זוגי ומטפל בילדים ונוער בשיטת בשבילי הגמרא 0548167715

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן