אה, את מורה בישיבה:)  /מרים אפללו

הטור פורסם במגזין שבועות תש"פ להורדת המגזין לחצי כאן

פעם פגשו אותי שתי נערות חילוניות באיזה מרכז מסחרי. עזרתי להם במשהו. והתפתחה שיחה קטנה.

את בטח לא עובדת. הם הסתכלו על השיירה הקטנה שהזדנבה אחרי (וזה עוד היה רק הקטנים…)

אני עובדת. חייכתי.

באמת? הן היו מופתעות. במה?

אני מורה.

הא. הן אמרו בהבנה, מורה בישיבה:).

 לא. הצחוק חלחל בי. בנות לא מלמדות בישיבה. ישיבה זה לבנים. לומדים שם תורה.

 ובנות? הן לא הבינו. בנות אצלכן, לא לומדות תורה בישיבה??
חצי יום צחקתי מזה. מדמיינת את עצמי מורה בישיבה.

 ועכשיו אני חושבת על זה לפני שבועות. בנות לא לומדות תורה בישיבות, בנות לא מלמדות שם.

האם כל מה שנשאר לנו לקראת חג מתן תורה זה רק לאפות עוגות גבינה, למלא בלינצ'עס, ולחפש בעיתונים איך לעצב שולחן יפה עם פרחים?

זה לא רק. אני יודעת, זה המון. זה תפקיד עצום וגדול. להביא את טעם התורה המתוק אל הבתים והלבבות. לקשט את הר סיני הפרטי של כולנו. ולתת את הכלי שלתוכו מוזגים את המתנה האלוקית הנשגבת הזאת שנקראת תורה. אבל האם יש לנו גם חלק בתורה עצמה. בתורה ממש, האם גם אנחנו מקבלות תורה?

"במעמד הר סיני לא שאלו שאלות מה תהיינה המצוות שהקב"ה יתן להם. קפצו ואמרו "כל אשר דבר השם נעשה ונשמע", כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך לבני עשיו ואמר להם:"מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח… וכך בכל גוי נמצאה איזו מידה שהיא מנוגדת לתורה שלא היה בכחם לקבלה . אביהם עשו כבר שאל על הבכורה מה טיבה של עבודה זו, אמר לו יעקב כמה אזהרות ועונשים ומיתות תלויין בה, אמר אני הולך למות על ידה אם כן מה חפץ לי בה? והכלל ישראל לא שאל שאלות, "קפץ" לתוך ימה של תורה והקדימו נעשה לנשמע. על זה אנחנו אומרים: "אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחננו ותלמדינו!" (עלי שור לרב וולבא)

נכון, אנחנו לא לומדות שעות ארוכות. ולא מתיימרות להבין הכל. בקושי בקושי שמענו בסמינר קצת נגיעה של קצה … וארון הספרים בבית מלא מספרים שמעולם לא  פתחנו ולא נפתח …

אבל איזו הישענות טוטאלית יש לנו על התורה הקדושה!! איזו  מסירות נפש חסרת פשרות למענה! איזו אהבה יוקדת ותמימות אינסופית שאומרת: באש ובמים. הכל ניתן למען התורה!

גם אם לא שמענו. נעשה.  גם אם לא למדנו בישיבה. נעשה. אומרות הנשים הצדקניות שבכל הדורות. אלה שהיו קוראות צאינה וראינה- באידיש. ואלה שהיו מכינות פיתות לילדי התלמוד תורה בתוניס או בתימן.

נעשה. בלהט, בשמחה, ועם כל הלב והנשמה. בלי לשאול למה, בלי לחקור איך, בלי להבין עד הסוף. נעשה. כי יש בנו ביטחון מוחלט באלוקים ובתורתו.

כן, נעשה! נקיים כל מה שאומרים לנו, נשתדל ליישם את כל מה שמסבירים לנו.

כל כך הרבה בחורות מתעקשות היום על תורה. על יראת שמים. על חיבור פנימי אל הלימוד . כל כך הרבה בחורות מוכנות לוותר ולהתפשר על הרבה דברים אחרים. אבל לא על זה. בבקשה. האם אין כאן נעשה ונשמע במלוא עוצמתו? השענות מוחלטת על הכוח של התורה? ביטחון חזק בבורא עולם שזהו הטוב ביותר עבורנו?

כל  כך הרבה נשים מחפשות היום משהו רוחני לקרוא. עוד משהו לשמוע. עוד דבר השם שייכנס קצת לתוך הלב. ואף אחד לא שואל את עצמו. תגידו, לא היה לכם מספיק מזה בכל השנים הארוכות בסמינר? מישהו בודק עכשיו נוכחות בלימודי קודש? לא. לא. עונות כל הנערות והנשים ובנות ישראל הקדושות. זוהי התורה שלנו. ואנחנו רוצות ממנה גם  לתוכנו. גם לעצמינו. בשפה שלנו. במקום שבו אנחנו נמצאות. יש לנו חלק באוצר הזה.

נעשה ונשמע פירושו ביטחון מוחלט בתורה. ידיעה שזהו הדבר שחשוב לי להביא אל ביתי ולגדל ממנו את ילדי.  והתרגשות פנימית כזאת. תוססת. שבאה כל פעם בתאריך הזה. ואומרת לנו. לאפות עוגות גבינה הכי חגיגיות שיש. לכבוד התורה.

ושני כתרים קשורים על ראשינו. כתרים על התום, כתרים על האהבה.

כמה גדול הוא החג הזה עבורי. החג של משמעות חיי. גם אני מקבלת תורה למרגלות ההר, ביחד עם כל הנשים כולן. נעשה ונשמע!

שלכן,

מרים

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

פרשת בא – מי הם אנשי הפסגה? "אלמנה ויתום לא תענון" סיפור מרגש! פרשת תולדות: תתחדשי!/ מירי שניאורסון לא להרוג את הזמן/ סיון רהב-מאיר להיות אישה טוֹוָה/ הרבנית ימימה מזרחי