שיתוף מרגש: בשביל שושנה זו/ נעמה

הטור פורסם במגזין שבועות תש"פ להורדת המגזין לחצי כאן
כנשואה טרייה, ליל שבועות שהתקרב בלוח השנה נראה היה לי סוג של אתגר. אתגר שהחל מיד בסיום הסעודה החגיגית, כשבעלי יצא לבית הכנסת, ואני נשארתי ביחידת הדיור הקטנה לבדי. לפניי השתרע ערב ארוך ושקט, שקט מדי, ואז הייתי מרגישה בה, במועקה הבלתי נראית הזו, מזדחלת לה לתוכי. ניסיתי להעסיק את עצמי בלסדר את המטבח הקטן, לשבת על הספה עם ספר תהילים, ולקוות שאתעייף ואירדם מהר…. בעומק הלב חיכיתי להיות בצהרי היום שלמחרת, ולדעת שאני "אחרי".

עברו מאז ימים רבים. זכינו לחגוג חגי שבועות נוספים, עם המשפחה הגדלה, והרגשות שגם הם עברו תהליך הבשלה והתבגרות, ובעיקר התחברות.

הזמן שעבר מאז הפגיש אותי עם רגעים רבים, קטנים וגדולים של "בדידות" מבחירה. לא אשכח את היום בו שאלה אותי בסקרנות הבוסית שלי בעבודה על סדר יומו של בעלי.  "בן זוג לא עובד" כתוב בתלוש המשכורת שלי. אז מה הוא עושה כל היום?

בטבעיות פרשתי בפניה את סדר היום שלו, את השעה בה הוא חוזר בערב אחרי לימוד רצוף בכולל , ואת היציאה הנוספת שלו לכולל ערב שמסתיימת בשעת ליל מאוחרת. היא פשוט לא האמינה לי שזה אמתי, וזה ככה בדיוק, כל יום…. "אז מתי אתם מדברים??" היא שאלה באי אמון..

קצת ארוך להסביר את משנת החיים שלנו כולה על רגל אחת, וב"ה אנחנו בהחלט מדברים …. אבל אין ספק שבבחירתנו לחיות כנשותיהן של לומדי תורה, אנו זוכות להגיש מנחתנו למלך, את זמני ה"לבד".

ומה שיפה בעיני בליל שבועות, ומרגש כל כך, ומרעיד את הלב, זו השותפות המאחדת של נשות עם ישראל בתורה.

על כל השונה והמפריד, גובר הלילה הזה, שמאחד אותנו, נשים יהודיות, מחכות בבית.

בלילה הזה, הרחוב הומה אדם. כל סוגי המגבעות, הכיפות, הזרמים והעדות נמצאים שם. וכולם צועדים לבית אלוקים לחגוג את כלולותינו עם תורת הנצח. מי באמירת תיקון ליל שבועות, ומי בלימוד סוער עם חברותא. מי בחזרה על דף הקשר עם זאטוטיו, ומי בלימוד יחידי, ובית המדרש הומה ומלא, ושכינה מרחפת מעל ואומרת חזו בני…

ובבתי ישראל נשארות להן הנשים. כל אחת וביתה היא, ומשפחתה היא, וסיפור חייה, תפילותיה, חלומותיה,  והטרחה שטרחה להנעים את החג במיטב תוצרת כפיה.

והנה אחת כבר ישובה ומשקה בדמעות את ספר התהילים, אחרת עסוקה בלהשכיב את הילדים הקטנים, שלישית עוד מלווה מהחלון את צעדי הלומדים בדרכם לבית הכנסת, וללילה אחד, מופלא שבלילות, מתאחדות כולנו באותה מהות נשית – יהודית, "נשים במאי זכיין".

יש לי חברה שבעלה מתנדב ב"הצלה". היא מספרת לי הרבה פעמים על לילות שהוא מוזנק ממיטתו לקריאה, על סעודות שבת וחג שנקטעות בעיצומן כשהוא דוהר החוצה להעניק עזרה ראשונה, ועל איחורים לשוב הביתה בערב כי הייתה בדרך תאונה רח"ל והוא התעכב להגיש סיוע.

לאמתם של דברים, זו אמורה להיות התחושה שלנו בכל פעם שהבעל יוצא ללמוד.

הוא הולך להחזיק את העולם. הוא הולך להציל את העולם. תבל ומלואה נשענת ברגעים אלו על כתפיו הרכונות מעל הגמרא. ממש כמו אותו המלך שפרדסו העלה קמשונים, ובשביל שושנה אחת פורחת, ניצל הפרדס כולו.

וליל שבועות, הוא גם הזמן המסוגל בשבילנו לבקש.

בספרים הקדושים מובא, שכל חג מושך אתו השפעה וקדושה מחדש, בכל שנה. חג השבועות, הוא בעצם מעין מעמד קבלת התורה שחוזר ומתקדש על העולם שוב בכל שנה. מובא שביום זה גם גוזרים בבית דין של מעלה על האדם איך ייראה הלימוד שלו בשנה הקרובה. זהו יום הדין על התורה.

ולא משנה אם את אישה נשואה, אם את אימא לילדים, או שאת עדיין מבקשת את זיווגך. היום הזה הוא עת רצון עבורך לבקש ולהתפלל על הבעל ועל הילדים שיש, או שעתידים לבוא בע"ה, שיהיו מאירים בתורה. להתפלל על חשקת התורה, על הטעם בלימוד, על סייעתא דשמיא במציאת חברותות טובות. וגם אם את עדיין רווקה, הרי החתן שלך גם הוא נמצא עכשיו באחד מבתי הכנסת אי שם, ולומד, ומייחל לשנה הבאה לחגוג את החג בביתו הפרטי. וגם אם טרם זכית להכיר אותו ולהקים ביחד בית, את יכולה ממקומך להתפלל עליו, ועל תורתו, ובכך להתחבר כבר מעכשיו לחלקך ולשותפותך בלימוד של בעלך לעתיד.

לא בשמיים היא התורה, ולא מעבר לים, והרי היא מוכנה ומזומנה לכל מי שמבקש אותה, להרוות את הנפש, ולהאציל טהרה, ושמחה, וחיים ללומדיה, לעושיה, לתומכיה, ולכל מי שקושר בה את נפשו.

זמן מתן תורתנו בא,  ואנחנו מקבלות את התורה עלינו בכל פעם מחדש, באהבה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

חיה מ"אפשר" מסבירה: מדוע כדאי להשקיע בדירת מגורים? תולעת הספרים מבקרת והפעם: מכריכה לכריכה של מ. קינן "חשבונות"  שמיים מי יודע? ברוך הבא, זמן קיץ תש"פ /נעמה חשבתי שעבודה של ימים נמחקה לי, ואז למדתי משהו על חותם לנצח / נעמה