שו"תפות: אמהות בקורונה, אולי יש לכם עיצות?

שיתוף ב email
שיתוף ב print
מדור שאלות ותשובות שאתן משתפות ומייעצות. לא תמיד צריך מומחיות, כי אתן המומחיות הכי טובות.
שלום וברכה, שמי יעל, אני עקרת בית ואמא ל-8 ילדים שהקטן שבהם בן 2 והגדולות תאומות בנות 13, מתוכם 5 לומדים בבי"ס.
זהו אני איבדתי את זה!!
כל יום מחדש בתקופה המאתגרת הזו אני מוצאת את עצמי מתוסכלת. כל בוקר מלחמה מי ישמע שיעור בטלפון (יש לנו 3 ניידים) ובכלל, תודה לה' שהם לומדים, כן?
אז על הקטנה שבכיתה א' ויתרתי. אצלה אני בודקת כל כמה ימים לאיזה עמוד הגיעו בכיתה. אצל התאומות שבכיתה ח' מאוד חשוב למורות שיהיו בשיחת הוועידה כי שנה הבאה הן עולות לתיכון, רק שאחת מהן אוהבת לימודים והשנייה לומדת רק כי אמא אמרה שזה חשוב לקראת הסמינר. השתיים האחרות עושות 'אן דן דינו' והשלישי שלומד בתלמוד תורה בכיתה ג', טוען בקולי קולות שהתורה שלו יותר חשובה.
כאן מתחילה מסכת שיגעון. מזל שהקטן חזר למשפחתון, אחרת, חוץ מהכל גם הרגל שלי הייתה תפוסה. בין לבין ארוחת בוקר משולבת בארוחת צהריים, מכונות כביסה, מייבש,  צרחות בכל פינה כמעט, תלונות שהשיעור ארוך, שהמורה לא נכנסה עדיין לשיחה והשיעור היה צריך להתחיל לפני 10 דק', להיא כבר אין כח, הוא רעב והיא צמאה, הם רוצים לדעת מתי יורדים למטה וגם עשרה עמודים לא יספיקו לתאר מה קורה כל יום, כל רגע וכל שניה בביתנו.

אני בטוחה שכמוני יש הרבה ואני לא היחידה.
אשמח שתייעצו לי איך להיות יותר רגועה ויותר שפויה.
תודה יעל מאלעד

מוזמנות לייעץ בתגובות או לשלוח אלינו ל kollkvoda@gmail.com ואנחנו נעביר ליעל.
אם יש גם לכן שאלה, התלבטות או נושא שעליו הייתן שמחות לשמוע את דעת ההמון, אתן מוזמנות לשלוח אלינו למייל ונשתדל לפרסם

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

  1. אני אמא לשלושה קטנטנים ואין לי עיצה, כי אני לא מתמודדת עם נתונים דומים.
    בכל זאת רציתי לומר שאני מעריכה אותך ואת כל נשות ישראל היקרות בכל התמודדות בבית, גדולה וקטנה, שגרתית, או יצאת דופן, שונה שנהפכה כמעט לקבע וכו'הגעתי למסקנה שכל אשה בדורינו שמנסה להחזיק בכל החזיתות והנסיונות השגרתיים, היומיומיים ומחיכת וגם נופלת וקמה, היא אשה גדולה, אשריך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.