אתי משי זהב מגישה: טיפים ועידודים לבידודים

שיתוף ב email
שיתוף ב print

רובנו עברנו כבר בידוד אחד או שניים, זה מורכב ולא פעם מציף במיוחד כהורים לילדים שאמורים לספק תעסוקה וסדר יום הכל תוך כדי ניהול הבית. אתי משי זהב מנחת הורים ומאמנת לקידום אישי והתפתחות.  נותנת לנו טיפים ועידוד איך לעבור את התקופה הזו הכי טוב שאפשר.

בידודים- ושוב בידודים איך את ממליצה להורים להתנהל עם הילדים בבידוד?

לפני שאני ימליץ להורים איך להתנהל עם ילדים בבידוד, אני אדבר על ההתנהלות שלנו כהורים עם בידוד. האם כשאני נכנסת לבידוד איך אני מתמודדת עם זה? האם כזמן להתבוננות עצמית, או כמשהו עצוב ומדכא?!

אני בוחרת איך להתמודד עם זה. יש מציאות ואני מולה.

אני יכולה לשתף אותך שכשאני נכנסתי לבידוד בפעם הראשונה – נבהלתי, נלחצתי כמו כל אחת. אבל אז פתאום אמרתי לעצמי, רגע את מחכה כל הזמן להיות בשקט של עצמך להתבונן פנימה. סגרתי את הדלת והבנתי שזו ההזדמנות שלי להיות בשקט הפנימי שלי.
להיות בחדר סגור, מבלי שמצפים ממני.

דברתי עם ה' הייתי עם עצמי, היה לי טוב נהניתי מפרויווליגיות שאין הרבה לאמהות – ארוחות חמות שנכנסות אלי, פרטיות ועוד. אני לא אשקר, היה לי קשה מידי פעם רציתי גם לצאת ולהיות עם אנשים .אבל, חשבתי על זה שהבידוד לא הוא זה שיסגור אותי ולכן בחרתי להנות מהבידוד הזה. להנות מהשקט, להנות מחירות תודעתית.זה היה רגע של החלטה, ובחירה של צמיחה.

אם אנחנו רוצים לדעת איך להתייחס לילדים בבידוד קודם נבחר בעצמינו איך אנחנו לוקחים את הבידוד. הדרך שבה אנחנו נבחר, תעבור אוטומטית לילדים. בלי לדבר הרבה ובלי לדוש בזה ובלי להתעסק בזה. אם אני חושבת שבידוד מכניס אותי לבאסה – זה יעבור. לילדים שלנו ניתנה בחירה והם יכולים לבחור לחשוב אחרת ממני, אבל אם אנחנו פה מתמודדות עם השאלה על האופן שבו הורה משפיע על התנהלות הילד, אז תכניסי לעצמך לראש איך את רוצה לראות את המצב הזה ובעזרת ה' הם יוכלו, אם הם ירצו לבחור בזה, לראות את המצב הזה ככה

איך לא לאבד את הסמכות ההורית במהלך הבידוד – ילד נחשף לחולשות של ההורים יותר מתמיד. מה עושים?

אז קודם כל יש פה נקודה מאוד מאוד חשובה לציין. סמכות הורית זה לא משהו שמאבדים כי סמכות הורית זה משהו שקיים בילד-אין ברגע שבורא עולם נתן לנו ילדים. זאת אומרת הוא נתן לי את הילדים שלי, הוא נתן לי סמכות כדי לחנך אותם. אחרת למה שיביא ילדים? הוא יביא ילדים למי שהוא לא סומך עליו? סמכות זה מלשון לסמוך, בורא עולם סומך עלינו ולכן הסמכות ההורית היא בילד- אין בתוכנו. זה שהתרבות שאנחנו חיים בה קילקלה והחלישה את הסמכות הזו ואת הביטחון בסמכות הזו זו כבר בעיה אחרת שאפשר לדון בה הרבה, אבל הסמכות קיימת בנו. דבר ראשון אנחנו צריכים כהורים להאמין בזה שהסמכות בנו והיא בידנו ואנחנו לא צריכות להפעיל משהו כדי להפעיל את הסמכות הזו.

נכון שכשאנחנו בבידוד, במציאות אחרת. אתגר. החיים הרי רצופים באתגרים והתמודדויות ואנחנו רוצים בעצם לתת לילדים שלנו את האפשרות לדעת להתמודד. אז כשיש בידוד ואנחנו ניצבים מול אתגר אולי מאיים או אולי לא נעים, כל אחד יגדיר את זה אחרת, אנחנו פה מתחילים לתרגל התמודדות. זה בסדר גם להגיב שלילי כשאנחנו מתמודדים מול משהו, זה בסדר גם ליפול המון פעמים, זה בסדר גם לא להצליח לשמוח, כי לאט לאט אנחנו לומדים איך להתמודד עם המציאות הזו. זה לא אומר שמיד אנחנו צריכים להתמודד איתה בגאווה ובגאון אלא אנחנו הולכים לעבור כברת דרך, נעבור תהליך שבהתחלה לא נעים לנו, לאט לאט אנחנו נבין ואנחנו נתרגל את האמונה שלנו בקב"ה ואנחנו מבינים דברים מעבר, ואנחנו מבינים שהכל לטובה ואז אנחנו בעצם נותנים פה איזשהו איפשור מדהים לילדים גם להתמודד…

יש סיפור על חכם סיני שממחיש את כל העניין הזה. נכד שאהב לצפות בסבו חכם סיני זקן, סבא שלו מגדל פרפרים, הוא היה מגדל אותם מהשלב שבו הם גולם, עד שהם בוקעים משלב הגולם לפרפרים יפיפיים שפורסים כנפיים ועפים להם אל הטבע. הוא מאוד מאוד אהב לצפות בכל התהליך הזה,סבא היה מסביר לו שעל מנת שהפרפר יוכל לעוף טוב, הוא חייב לצאת לבד מהגולם. בדיוק היה פרפר שצריך לצאת מהגולם והנכד עומד עם הסבא וצופה ורואה את הפרפר שמנסה לנקב בכנפיו את הגולם על מנת שיוכל לצאת לאוויר העולם. באחת הפעמים הנכד ממש רצה לקחת איתו את הגולם ולגדלו. הסב הסביר לנכדו: אסור לך לעזור לפרפר לבקוע מהגולם, הוא חייב לבקוע באופן עצמאי והנכד הבטיח שאכן לא יעזור לו… והסבא שאל אותו שוב 'אתה בטוח שלא תעזור לו?' 'כן סבא' 'אפילו שיהיה לך ממש קשה?' 'כן סבא'. הנכד יושב ורואה את קשקושי הכנפיים של הפרפר מכים על הגולם מבפנים נואש לצאת לאוויר העולם ולא מצליח. הנכד כל כך רצה לעזור לו ואמר לעצמו 'הבטחתי לסבא שאני לא אעזור לפרפר' והוא באמת לא עזר לפרפר. עוברות ככה עוד דקות ארוכות והנכד מסתכל על הגולם איך שהוא זז, איך שהפרפר מתאמץ והוא כבר לא יכול לראות את זה, הוא לקח כלי עזר, בקע את הגולם וממנו יצא פרפר יפיפה והפרפר מרים את כנפיו, פעם, פעמיים וצונח על הרצפה אל מותו. הגיע הילד אל סבו, בוכה ומספר שהפרפר מת. שואל הסבא מה קרה בדיוק והילד מספר, בהתחלה באמת לא עזרתי לו אבל אחר כך היה לי ממש קשה לצפות בפרפר, איך שהוא מנסה, מנסה ולא מצליח נורא רציתי לעזור לו אז בסוף נתתי איזשהי נקישה על הגולם וככה הוא בקע והפרפר יכל לעוף, אבל הוא מת…

סבא אמר לנכד החמוד שלו 'הפרפר כדי שהוא יוכל לעוף בבטחה, הוא חייב להכות בגולם מספר הכאות מסויים בכנפיו על מנת לחזק אותן מספיק כדי לצאת לטבע ולעוף. ברגע שאתה עושה בשבילו את העבודה, הוא לא יכול להתמודד כי הכנפיים שלו חלשות מדי, אז הוא מצליח לעוף פעם פעמיים שלוש אבל אז הוא צונח אל מותו.

גם הילדים שלנו, בשביל לחזק את הכנפיים שלהם, הכנפיים המנטליות, הכנפיים הרוחניות, הם צריכים לדעת להתמודד, הם צריכים לעבור משברים ואתגרים על מנת להיות ממש ממש חזקים לעולם. יום אחד הם יהיו עצמאים לעולם והם יצטרכו כנפיים ממש חזקות, אז הנה בוא נראה את ההזדמנות הזו בבדידוד, בביחד בבית, בלא שגרתי ולא רגיל לחלוטין, בוא נחזק ביחד את הכנפיים ונלמד להתמודד. הרי כל מה שקורה עכשיו בעולם זה משהו לא מובן, נאחל לדורות הבאים רק טוב וגאולה, אבל מי יודע למה הילדים הרכים שלנו מתחשלים עכשיו?

כשאבא ואמא עם גישות שונות מאוד, בבידוד מן הסתם זה מורגש יותר…מה עושים אז?

גם כשבני הזו לא מסתדרים, ויש מורכבויות וההורים אחד סובר ככה ואחד סובר ככה, איזה הכנה נפלאה יש לילדים לחיים. אין הכנה נפלאה מזו. בורא עולם נתן לילדים שלנו זוג הורים, גבר ואישה. הוא יודע טוב טוב כמה הם שונים, כל הטבע והאופי של הגבר והאישה שונים ואת זה הוא נותן לילד. למה? כדי שילד ילמד שיש כל מני דרכים להתמודד, יש כל מני דרכים להגיב. זה כל כך יפה לראות את הדבר הזה. ילד לומד הרבה מאוד מזה לחיים שלו.יש גם את עניין  הצפיפות, הדאגה והרצון שיהיה משהו נורמטיבי מייצרים כאוס. לא. אני חושבת שזה הכל בראש, הכל איך שאנחנו מגדירים את זה. אם אני מגדירה שצפיפות, דאגה ורצון לייצר משהו נורמטיבי מייצרים כאוס, אז נכון. ברוכה הבאה למועדון הלחץ והכאוס כי זה מה שיקרה, אבל אנחנו נאמין שכל מציאות שהיא אנחנו יכולים להפוך את הלימון ללימונדה, או אנחנו יכולים להפוך את המשהו המאוד מאוד מצער למשהו משמח, אז אנחנו כך נחיה, והכל תלוי בפרשנות שלנו. אם נייצר פרשנות חיובית למציאות של כוכבים אנחנו נצליח לחוות רגשות ולהגיב באופן חיובי בהתאם לפרשנות שהייתה לנו

'סגר' או 'עוצר לילי'  הם עניין שלנו המבוגרים, הילדים תתפלאו דווקא נהנים.. 

סגר, עוצר לילי מעוררים אצלינו המבוגרים כל מיני רגשות. אצל הילדים הם דווקא מחוללים פלאים. אני באופן אישי לא ראיתי אפילו חרדה קלה אצל הילדים שלי, גם לא עצב, הם דווקא ממש בהיי. ולמה? כי כמעט הכל, תלוי בפרשנות שלנו המבוגרים. הזדמנות מצוינת לקחת את נושא האמונה והביטחון בה', נדמה לנו שאנחנו יכולים להאמין ולבטוח בקב"ה במה שנראה לנו מסודר לפי התנאים שאנחנו החלטנו עליהם. המבחן האמיתי באמונה וביטחון דווקא איפה שלא נראה לנו בסדר כבסדר שאנחנו החלטנו כי מה שקורה זה בעצם לפי הסדר של בורא עולם. סגר או עוצר לילי יכולים להיות חוויה מקסימה, נהדרת, לא רואה בה טראומה. ושוב נחזור לנושא הציפיות מהילדים. כשאני מצפה שהילדים יהיו בחרדה או עצב ויהיה להם טראומה, אז אני באמת אצטרך לענות לך ולתת טיפים איך ומה להגיד לילדים בנושא. אבל אני רוצה לקחת את הנושא הזה צעד אחד קדימה ולשנות משהו בראש. סגר או עוצר לילי יכולים להיות הזדמנות נהדרת להיות יחד, ולהבין שבורא עולם רוצה אותנו אחרת, בורא עולם רוצה אותנו בדרך שלו לא כמו שאנחנו מדמיינים. אנחנו לא יודעים מה הוא רוצה מאתנו, אנחנו לא יודעים מה נכון ומה לא, אנחנו רק יודעים שה' מנהל את העולם בדיוק מושלם ולפעמים רק בדיעבד אנחנו מבינים ולפעמים לא… הוא יודע מה הוא עושה, אנחנו לא פה כדי לגלות לו. הוא עושה הכל בדיוק כמו שנכון לנו וכמו שנכון לסדר הטבעי של העולם אז דווקא סגר או עוצר לילי הוא בדיוק הזמן להגיד לילדים 'בואו נחליט איך לקחת את זה'. הטיפ שלי בעצם הוא לשבת עם הילדים ולבדוק מה טוב בסגר או עוצר לילי. לבדוק את כל הנקודות החיוביות במציאות הזו ואז אנחנו מתרגלים עם הילדים כמה דברים נפלאים: מתרגלים איתם אמונה וביטחון בה', שהכל מדוייק, מתרגלים איתם שאין רע יורד מלמעלה, מתרגלים איתם שהכל לטובה, יש מתנה יותר טובה מזו?

לאתי יש כמה מילות נחמה לנו ציבור הנשים והאמהות שמחנכות את הילדים – רוצות לא להתייאש אלא להתחזק לקראת השנה החדשה.

יש לנו בראש המון תפיסות והרבה אמונות. חלקן מגבילות וחלקן מעצימות. כל מציאות שקורית לנו, אנחנו מגיבים אליה בהתאם לתפיסות שיש לנו בראש. אם אנחנו רוצות להעביר דברים בטוב, אנחנו צריכות בעצם לבדוק מה האמונות ששוכנות בתת מודע שלנו, מה התפיסות שמנהלות אותנו. אחד הדברים הנפלאים זה בעצם האמונה שלנו אניעשיתי שינוי מאוד גדול בחיים שלי והכנסתי לראש שלי כמה תפיסות מאוד חזקות, שהן בעצם אמונות מעצימות. אחת מהן היא: אני ראויה לכל הטוב שבעולם מעצם זה שאני בת של מלך. התפיסה השניה: הקב"ה אוהב אותי אהבה אינסופית, אהבה שלא תלויה בדבר, שהיא בלי תנאים לחלוטין.  שגם האהבה של כל ההורים שבעולם, לא משתווה לעצמת האהבה של הקבה אלינו. ההבנה הזו גורמת לי להבין כמה שמחה ושלווה יש בחיים שלי. ההבנה והתפיסה הזו בעצם מייצרים לי איזשהו רוגע ולכן אני לא חיה ועסוקה במתי כל זה יגמר, אני חיה באיך אני חיה את הרגע הזה "כגמול עלי אימו". אני חיה באיך אני מבינה את מה שקורה סביבי כרגע. אני לא יודעת מה יקרה לא עוד יום, לא עוד יומיים, לא עוד שבוע ולא עוד שנתיים.

הקב"ה הביא לנו בתקופה הזו של הקורונה הבנה מדהימה שאנחנו לא יודעים כלום. תרפו, תסמכו עלי, תניחו עלי את הראש שלכם. כמו שאני אומרת לילדים שלי שהם יכולים להניח עלי את הראש שלהם.תניחי את השקים הכבדים שלך על הכתף של בורא עולם, הוא כל כך אוהב אותך והוא כל כך יודע מה טוב לך אז אנחנו יכולות להיות הכי רגועות בעולם. הוא פה בשבילנו, הוא מחזיק אותנו, הוא רוצה אותנו אחרת ממה שחשבנו שאנחנן צריכים להיות. הוא עוזר לנו לתרגל את המלכת השם בכל רגע ורגע. אם נחיה את המסר הזה ואם נחיה אותו בכל רגע ודקה, אנחנו האנשים המאושרים ביותר בעולם. הז לא משהו שאנחנו לא צריכות אפילו להעביר לילדים, זה משהו שאנחנו פשוט צריכים לחיות אותו והמשהו הזה שאנחנו חיים אותו, הערכים האלה שאנחנו חיים, אין צורך להעביר אותם במילים, הם עוברים באנרגיה.

אז אני מאחלת לכל אישה ואישה ולכל הורה באשר הוא, הכל בסדר. יש מישהו שמנהל את העולם בסדר הנכון לו ואנחנו לא צריכות לחיות במה יקרה או במה היה, אלא בכאן ועכשיו.

בורא עולם אני ממליכה אותך עלי, אני לא מעוניינת להיות כאותו שוטה שסוחב סל בעגלה, והעגלון אומר לו 'למה אתה סוחב את הסל עליך?' והשוטה אומר 'היי אני רוצה להקל על העגלה שלא יהיה לה קשה מדי' והעגלון צוחק ואומר לו 'היי אבל טיפש, זה לא משנה לעגלה אם אתה סוחב את זה עליך או תניח את זה על רצפת העגלה', אותו דבר גם אנחנו. לא רוצים לסחוב סתם סלים, בשביל שום דבר, בשביל שום תועלת. בורא עולם הוא מנהל הכל, הוא מחזיק אותנו, הוא, הוא נושא אותנו והוא יודע טוב טוב מה טוב בשבילנו.

ליצירת קשר:
0547601492
etimeshi@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.