הבוקר לאחר שהמאמר עלה לאתר נתבשרנו בצער רב על פטירת אמה היקרה של אודל קליגר מרת רבקה ברכה לנגר ע"ה .
תנחומינו למשפחה היקרה, שלא תדעו עוד צער.
מאמינים שהדברים יהיו לעילוי נשמתה הטהורה,
צוות האתר וההנהלה.
הטור נכתב לפני פטירתה.
רובכן שמעתן על מבצע ההטסה שלנו האחים לנגר את אמא -שחלתה שנית בקורונה באומן, שם הכל בתת תנאים ולא היה אפילו חמצן לתת לה. כדי להציל את אמא שלנו הטסנו את אמי במבצע בזק לארץ לטיפול.
חשבתי להעלות את הנושא שבהרבה מאוד מצבים בחיים שלנו, כשגדלנו ואנחנו גדלות, לא משנה אם אנחנו בנות 60 או בנות 15, יש לכולנו מקום בל מול האמא. על מה שהיא לא עשתה כמו שצריך, שאנחנו יותר חכמות, שאנחנו יותר מבינות, איך היא לא הייתה רגישה בזמן מסויים או איך היא עשתה כל דבר אחר…
מאוד כדאי שנבין שעד שאנחנו לא נגיע למקום שבו אנחנו משלימות עם הסיטואציה שעברה עלינו במהלך החיים, וברחמים וחמלה הופכות את זה מול הדמות של אמא, זה יעבור הלאה. כלומר אם מישהי תגיד 'אני הייתי עושה משהו אחרת' או 'אני הייתי קמה ומשנה', אבל האמא היא לא 'אני' אז היא לא יכולה הייתה לעשות את זה. כשאנחנו בהתנשאות על הדמות שמולנו, במקרה הזה – אמא, גם אישה שחושבת שזה כביכול רק מול אמא, זו טעות. אם לא ננקה את זה מול אמא, זה יעבור לבן הזוג ואת אותם טרוניות ואת אותן התלונות אנחנו נעשה מול בן הזוג. איך הוא לא מבין? איך הוא עושה ככה? ושוב פעם הגאווה שלנו תיכנס.
ואם גם שם לא נתקן, זה יעבור לילדים שלנו והם יחזירו לנו את זה מול הפנים שלנו.
השבוע הזה אני באמת חוויתי סיטואציה מאוד מורכבת. גם לי היו חיים מאוד מורכבים מול אמא שלי, חיים לא פשוטים. אמא שלי הייתה אלמנה צעירה בת עשרים ושמונה, שהייתה לביאה שניסתה כל מה שהיא רק יכלה לעשות עבורנו. אבל עדיין בתור ילדים, היה לנו המון מה להגיד לה. את זה היא לא עשתה בסדר ואת זה היא לא עשתה בסדר…
אני רק חושבת על השבוע הזה שעברנו, כל האחים. אומרים שבכל דין יש חסד נסתר, ומה החסד פה במצב של אמא שלי? ה' בתוך שבוע אחד שבו גרם לנו להבין שהיא בין החיים לבין… גרם פתאום כל החמלה שלנו וכל הרחמים שלנו לצאת ואנחנו אומרים 'אמא את מדהימה!'
כמה היא רצתה לשמוע את זה מאתנו כל השנים ומהגאווה שלנו לא נתנו לה לשמוע את זה. תמיד היינו החכמים, המבינים, שאלנו 'איך לא עשית את זה? איך לא אמרת?' ובתוך שבוע אחד הקב"ה נתן לנו טיפולים פסיכולוגיים של שנים.
מה שיש לי להגיד בכל זאת, שזה לא משנה אם את בת 60 או בת 80, אנחנו חייבות לקחת לעצמנו רגע מסוים של חמלה אמיתית, לא רחמים על מי שנורא מסכן אלא חמלה אמיתית, של אם אני הייתי במצב שלה לא בטוח שהייתי נוהגת אחרת.
אם אני מנסה להקיש את זה על המצב של אמא שלי, כשהיא אלמנה בת 28 עם חמישה קטנטנים, שהיו חיות טרף, רק תראו אותנו היום איזה נמרים אנחנו, אז תבינו עם מה אמא שלי התמודדה. אני יכולה לשאול 'האם הייתי נוהגת אחרת'??? למה, מי אני בכלל שאני אחשוב שאני יותר מבינה או יותר עושה ממנה?
הרי גם אנחנו ביומיום מול הילדים שלנו מוצאות רגעים בהם בא לנו להפוך את הבית ואת החיים מתוך 'אני לא יכולה יותר, נמאס לי, נשבר לי'. אף אחד לא דן אותנו, אבל בעוד כמה שנים הילדים יכולים לדון אותנו שלא עשינו ככה ולא עשינו אחרת.
לכן היום אני באמת ממליצה לכל אחת וזה לא קל, אני יודעת שיש הרבה נשים עם מורכבויות מול האמא, גם לי קשה ולכולנו קשה כי זה דברים שיושבים לנו בנפש כבר עשרות שנים, אבל ברגע שנבין שאמא עשתה 100 אחוז ממה שהיא יכולה הייתה לתת לנו, אנחנו צריכים בעיקר להוקיר על זה תודה.
אתמול בלילה עליתי לכסות את הילדים, הרמתי את הקטנצ'יק לשירותים, פשוט מרחמים של אמא ואמרתי לעצמי 'רק שיזכור, שיזכור איך קמתי בלילה וכיסיתי אותו'
כל אמא דואגת לילדים בנתינה ומחשבה. אין אמא שקמה בבוקר ואמרה 'היום אני הולכת לצער את הילדים שלי. טעות. כל אמא בבסיס שלה רוצה את הטוב והמושלם לילדים, אז בואו ננסה להכניס את החמלה הזו.
זה לא קל, במיוחד בתקופה הזו. הרבה נשים שיתפו אותי, במיוחד בשבוע האחרון, שהם לא הספיקו להיפרד מאמא שלהן. קורונה, נשים בנות 62, צעירו שנפטרו והבנות שלהן אומרות לי 'את לא מבינה באיזה ייסורים אנחנו נמצאות', על זה שהן לא הצליחו להיפרד יפה מהאמא והיה להן המון המון על הלב.
אני חושבת שאנחנו בתקופה לא כל כך קלה, אבל ברגע שנוכל לסגור את המעגל המשפחתי סביבנו בצורה חזקה של רחמים ואהבה, נוכל לעבור כל תקופה שבעולם.
אני מדברת מקירות לבי אחרי כל מה שעברתי, ואני מאחלת לכולם אפשרות לחמול, לרחם ולאהוב ובעיקר לסלוח כי אין אנשים רעים בעולם, יש אנשים שרע להם וקשה להם. אם לך יש טיפה כביכול התנשאות כי את חכמה יותר או מבינה יותר, בואו ניקח את זה כדי לעשות טוב בעולם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
16 תגובות
אודל יקרה
מי נתן לך את האמונה החזקה והקרבה לה' אם לא אמא שלך???
כל מה ששלך שלה הוא!
אודל חמודה
בטח את לא זוכרת אותי
הייתי בחורת סמינר ברמות ד כשהטרגדיה של אימך ארעה
התנדבתי מטעם הסמינר עם חברתי הטובה "תמימה"פעם בשבוע בביתכם. ארוחת ערב, מקלחות…חבורת שובבים…
אבל מה, היה כייף! אמא שלך היתה מלאת מרץ וחיות. מלאת הומור ויצירתיות. כל הזמן הגתה רעיונות איך לעשות שמח ומעניין בבית ואיך להשאיר לכם זיכרון מאבא.
כתבתי לחברת בוואצאפ: תודי, א"א להזכר בה ולא לצחוק…
אודל יקרה.
אני לא מכירה אותך… אבל שומעת עליך מכתבות.. .
אני קראתי את הכתבה ופשוט נגעת לי בנקודה בלב שהיא מוסתרת עמוק עמוק..
אני גדלתי במישפחה מרובת ילדים.. צפופים בגיל ברוך ה.
ואין לתאר את האהבה הגדולה שהוריי נתנו ונותנים.וימשיכו לתת עד 120 אמן!
אבל לפעמים קשה לי לבטא את זה במילים…ואת בטח שואלת למה?..
כי לא התרגלנו ככה… לא באתי מבית חם. מפרגן… אם מפרגנים אז מסתכלים עליך כאילו… אני מקווה שאת מנסה להבין במה הדברים אמורים…
וכעת בתור אמא נשואה לילדים אני בקושי בקשר עם הוריי… אני כן מדברת.. אבל לא פתוחה… ובודאי לא מפרגנת…
ואני כן מנסה לתת לילדיי את ההפך… פסיכולוגיה הפוכה…
מה אני יעשה? איך אפשר להשנות פתאום?
אשמח שתעני לי.. בפרטי…תודה רבה לך אהובה.
רק שמחות🤗
אודל יקירה, תנוחמו מן השמיים. שלא תדעו עוד צער!! תהיו חזקים!!
בע"ה, זכות זיכוי הרבים שלך תעמוד לאימך לעולם הבא, ונזכה בקרוב ממש בע"ה לראות בביאת משיח צדקנו , אמן!
אחד הנושאים הקריטיים אנא אל תרפו ממנו…
בבקשהההה
מאוד מרגש ונוגע ללב.
יהי זכרה ברוך
את זיעזעת לי את הנפש, פגעת בנקודה כל כך חזקה בנשמה, שאף פעם לא העזתי לתת לה מקום. תודה שדיברתי על הנושא הטעון הזה מול הורים. פשוט ניערת אותי .
שהקב"ה ינחם אותך על האבידה העצומה הזו . אוהבות אותך אודל 💕
חייבת לומר לך אודל היקרה שמה שכתבת פשוט הציף אותי! אבל לפני כן שמן השמים תנוחמו! שד' ירפא את הכאב שלכם ואת הנקיפות מצפון. בכל אופן הסיפור שלי הוא שגידלתי את ילדי בקשיים עצומים שכן אביהם היה בעל הפרעת אישיות גבולית.נאבקתי יום יום על שפיות הנפש ובד בבד מסרתי על ילדי נפש!וזה היה קשה ברמות הכי קשות.עשיתי כל מה שיכולתי בעבורם והרבה מעבר לכך!ואני טיפוס מאד חם ואוהב! חשבתי גם בפרטים הקטנים איך לשמח אותם . כל זמן שחיו איתי העריכו אותי מאד! (פעם אמר לי בני "אמא את הבן אדם שאני הכי מעריך בעולם") חלק נישאו ב"ה. אני התגרשתי ונישאתי בשנית ולאט לאט החלו הטענות שאינן נפסקות ואין לי כבר כח!(לא כולם, אבל מספיק שחלקם…) פתאום שכחו את כל הפינוקים והאהבה שהרעפתי עליהם. פתאום נעשיתי אשמה בכל מצוקות הילדות שלהם.וקשה לי קשה לי כ"כ!
אני שחייתי רק בשבילם. איך שכחו? והמדהים הוא שאני לא מפסיקה להרעיף, לארח, לפנק, לתת. ותמיד יימצא מי שייזכר באיזה פרט מהעבר ויאשים.לא יודעת איך אני שורדת את הצער הזה! ואתן הקוראות אם יש מי מכן ששופטת את אימה קחנה לתשומת ליבכן מה שכתבה אודל. כי זה כ"כ נכון-מאיפה הביטחון שבסיטואציה של אימך היית נוהגת אחרת? וברמה היומיומית- כ"כ נכון- שרק יזכרו שקמתי לכסות אותם….להכין להם עוגת יום הולדת…את כל הפרטים הקטנים שמהם מורכבים החיים.
לאמא בישראל הגיבורה!!
כן. תדעי שאת גיבורה.
אני מאמינה שאת לא צריכה לשכנע את הילדים שלך כמה נתת וכמה התמסרת אליהם בזמן שלך היה ככ קשה. ומעל היכולות שלך.
הם יודעים ומרגישים את זה!!
התגובות המכאיבות שלהם עכשיו, לא נובעות מחשיבה הגיונית או תגובה ריגשית.. והעובדה היא שבימי ילדותם הם הרגישו את ההגנה, התמיכה החום והאהבה שלך.. והם לא חיפשו לעצמם מסגרת אחרת..
תהי בטוחה שאת בתור אמא היית הכי טובה בשבילם. ועשית את התפקיד שלך יותר ממצויין.
שהקבה יתן לך הרבה כח. ותרגישי אתזה!! בהצלחה!
אודל היקרה!!!
"תנוחמו מן השמים ולא תדעו לדאבה עוד, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון"
אמא שלך היתה אישה מדהימה ומיוחדת שאין לתאר…
אחרי טרגדיה כזו גידלה אתכם לבדה ולא שמה אותכם בפנימיות וכו' כל הכבוד לה איזו אישה צדיקההה אמיתית כמה שכר מחכה לה בעולם הבא ת.נ.צ.ב.ה
ואת תאריכי ימים בעז"ה שתזכי לחתונות של הילדים שלך ולראות נכדים וצאצאים בעז"ה איזו כתבה מרגשת כתבת, ממש ריגשת אותי וחיזקת אותי המוןןןןן
אין עליך אני עוקבת אחריך בסטטוסים ולא מפספסת שום מילה שלך!!!
תנוחמו מן השמים רק בשורות טובות מעכשיו באהבה ענבל
כל כך נכון ומחזק
אמא בישראל יקרה
כואבת כל מילה שכתבת.
התמודדת עם הבלתי אפשרי
אין לי מושג איך יצאת מזה. בד"כ אפשר רק עם עזרה מקצועית.
בכל מקרה תביני שהילדים חוו ילדות קשה. לא באשמתך! אבל למי יוציאו את אשר בליבם?
את מי ישתפו בפגעי נשמתם?
רק לך! ההורה היחיד השפוי. לאבא הם לא באים בטענות כי הוא לא פרטנר.
אני בטוחה שהם מוקירים את כל מה שעשית עבורם. ב"ה שהם לא מכירים היום את הסבל שעברת (כי לרב זה עובר בתורשה) בזכות ששמרת על המשפחה
הם באים לספר לך את כאבם.
אני חושבת שאת צריכה עזרה מקצועית כדי לחיות את שארית חייך בשמחה ובשלווה.
בגדול את יכולה להגיד להם את האמת:
לא הייתם רוצים לעמוד במקום שלי כדי להיות מושלמים.
יתנו לך עוד כילים בעזרה מקצועית. מגיע לך!!!
ציפי יקרה! איננו מכירות ולכן כ"כ התרגשתי שהתייחסת לתגובה שלי. כ"כ נחמד מצידך!את באמת צודקת …האמת? גם לי אין מושג איך יצאתי מזה…רק מי שהיתה שם תבין על מה מדובר! ב"ה הייתי כל הזמן בקשר עם רבנים ועם יועצים.
את צודקת גם באבחנתך לגבי הילדים ואני בהחלט מבינה זאת. אני מכילה, תומכת אבל לפעמים כבר אין לי כח…את כל הכוחות נפש שלי הוצאתי בשנות ילדותם ועבורם. עכשיו בא לי רוגע ושקט ולחיות משהו גם בעבורי. פתאום אני מבינה שאני גם בן אדם. ואני שואלת את עצמי -מה טוב לי, מה אני אוהבת. כן. אני! ומתחילה ליישם את התשובות…😊.
תודה רבה לך! ואשמח לשמוע עוד תובנות.האמת שכיום אני קצת מבולבלת מרוב סוגי יועצים/ות. אם את מהתחום אשמח להכוונתך.
כל הכבוד לך!!!
חיזקת אותנו מאוד!!
כמה נכון…
כמה אמיתי!!
המקום ינחם אתכם
אבל באמת איך אפשר בכלל לתאר ולהבין את המקום שהיתה בו, אלמנה בת 28 עם 5 קטנטנטנים…אמלה זה טרגדיה לא נתפסת
אודל היקרה את אישה גדולה מהחיים מודל לחיקוי והערצה משתתפת בצערך
זכות העבודת קודש שאת עושה יהיה לע"נ אימך הצדקנית
שלא תדעו עוד צער