בס"ד
את בטוח מבינה על מה אני מדברת.
עוד בוקר שבו את שונאת את הרגע שקמת. למה? למה זה צריך להיות ככה כל בוקר?
כמה השקעתי, כמה שהשתדלתי להכין הכל מראש כדי שלא תהיינה תקלות של הרגע האחרון,
אבל תמיד זה מגיע.
השכבתי אותם לישון מוקדם כדי שיוכלו לקום רעננים, בדקתי שכולם הכינו מערכת לפני השינה, הכנתי להם בגדים מקופלים ליד המיטה, ואפילו ארוחת הבוקר הייתה מונחת במקרר.
אז למה הם עושים לי את זה?
למה תמיד צריך להישפך/ לההרס/ להעלם משהו בדקה התשעים?
כמה פעמים אמרתי להם להיות מאורגנים מראש ולא להיזכר פתאום שהיה צריך להביא כיבוד למסיבה בשבע בבוקר או לגלות ששכחו להכין ש"ב בתורה אצל המורה הכי קפדנית בביה"ס.
למה הם עושים לי את זה?
אני כ"כ כועסת עליהם לפעמים שקשה לי עד כדי כך שקשה לי לתת להם חיבוק או נשיקה לפני שהם יוצאים מהבית. ואז, אז גם מגיע אדון מצפון לביקור לא מנומס בעליל.
אם אגיד לך שאפשר להשתחרר מזה היית מאמינה?
כן. את לא חייבת ללכת עם זה כל הזמן.
בכל קונפליקט או מתח שמזדמן לנו, חשוב מאד שנבדיל בין המציאות לבין המחשבות שלנו שמנסות כל הזמן "להתווכח" עם המציאות.
סבל נגרם לנו רק ממחשבה שלא מקבלת את מה שיש, שרוצה שהמציאות תהייה אחרת ממה שהיא.
האם את חושבת ש: "הילדים לא אמורים להזכר פתאום בדברים שצריך לעשות ברגע האחרון לפני שיוצאים מהבית?" מה קורה במציאות? זה בדיוק מה שהם עושים – נזכרים בדברים ברגע האחרון.
זו המציאות. אולי לא תמיד זה יהיה כך, אבל כרגע זה כך.
המחשבה שהם לא "אמורים" להזכר בדברים ברגע האחרון, היא הדרך שלך להתווכח עם מה שיש.
זה לא מועיל לך, לא מועיל לילדים, ורק ממלא אותך בכעס עליהם ובתסכול.
פה מגיע לעזרתינו כלי מאד ידוע שהוא חלק מהשיטה "THE WORK" , ובעברית: "שיטת העבודה".
בשיטה הזו אנחנו מתחילות לחקור את המחשבה.
חשבי מה היה קורה אילו היית מוותרת על המחשבה הזו?
דמייני, מי תהיי ללא המחשבה הזו?
כשאת מוכנה לקבל את המציאות כפי שהיא. בין אם היא מוצאת חן בעינייך או שלא.
תודי, את בטח תהיי יותר נינוחה, פחות טעונה.
כלומר: לא התנהגות הילדים היא זו שמכאיבה לך, אלא המחשבה שלך שמתווכחת עם המציאות!
ללא המחשבה הזו, תוכלי להתנהל בבהירות וברגיעה, ולהתמודד גם עם בוקר עמוס שלא עמד בדיוק בצפיות שלך…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
לקבל מציאות כמות שהיא…