אבא, אני חייבת שתחדש אותי!/ אודל קליגר

שיתוף ב email
שיתוף ב print
אנוכי כאן' למרגלות קבר שמואל הנביא.
למה באתי לכאן? אני אגיד לכן. הרגשתי שמשהו חסום לי בתוך הלב בנשמה ונורא רציתי לדבר עם הקב"ה בבוקר בבית, אבל הבוקר התחיל בצהריים ולא מצאתי את הזמן ואת הרגע הנכון. אחר כך היו לי כמה סידורים בירושלים וחשבתי שאחר כך אני אמצא את הרגע ואחר כך אני אמצא את הרגע ואולי אחר כך… ובגדול אנחנו כמעט לא מצליחות למצוא את הרגע הזה.
אבל את מרגישה עומס. את מרגישה משהו חנוק בלב ובנשמה ואין לך באמת סיבה מדוייקת, את לא בלחץ לקבל תשובה ממשהו, את לא בסיטואציה מורכבת, לא לא, פשוט עומס אישי רגשי נפשי שלך.
מה את עושה עם זה? כלום. מרתיחה את המים לקפה, מקפלת כביסה, ממשיכה את היום ומקווה שמחר יהיה יום עם יותר קרני שמש אם את אוהבת את השמש או איזה בשורה טובה וממשיכה את החיים.
אבל אם נצליח כל יום כמה רגעים לעצור שניה, להסתכל למעלה על השמים, אתן לא מבינות איזה שמים יפים ואיזה שמש אני רואה מתוך העננים. להגיד לריבונו של עולם באמת ובתמים מה את מרגישה "אבא, אני חייבת שתחדש אותי", פשוט ככה. "אני קצת מרגישה על אוטומט. אני קצת מרגישה יובש ביומיום. אני רוצה שתכניס לי משהו חדש, משהו משמח, משהו פנימי עמוק" ואז שקט.
תהיי עם השקט הזה כמה רגעים, לפעמים זה נורא מפחיד, נורא מאיים. זה פחד לשמוע את השקט הזה, של איזה משעממת אני, איזה לא מעניינת. אבל אל תפחדי, תישארי שם בשקט הזה, קחי נשימה ותוציאי נשיפה. תני לה' יתברך להקשיב לך. הוא שומע אותך, את יכולה לספר לו הכל. יש לך משהו עם בעלך? יש לך משהו עם אחד הילדים שלך שאת לא מצליחה להגיע איתו לקו השווה? יש לך עם עצמך? פשוט תספרי לו.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.