קיש-קושיה – הסיפורים שמאחורי השירים/ חני זיסמן

שיתוף ב email
שיתוף ב print

קיש-קושיה

באחד הימים הפציע חנוכה. כלומר, בלו"ז של עיתון הוא מפציע חודש לפני כסליו אבל המשימה ברורה: המדור נופל בעיצומו של חג האורים וצריך לכתוב שיר מתאים. 

המדור כבר צבר אז קילומטראז' נראה וחנוכה כבר דובר בו נלעס ונחרז שוב ושוב, שנה אחר שנה.

וזהו. אין לי מה לכתוב. (באינטונציה של אין לי מה ללבוש)

התקשרתי לרעיונאית הקרובה למקום מגוריי וביקשתי ישועה.

היא אמרה, מה הבעיה, תכתבי על ערבי לביבות.

ואז נזכרתי ששכחתי שכתבתי פעם על ערב לביבות. זה היה במדור אחר שכתבתי תחת שם אחר. קראתי לטור 'עלב רביבות' והתייחסתי בו לאסונות המשפחתיים שהערבים הללו מזמנים. כולם נעלבים מכולן נעלבות מכולן.

אמרה הרעיונאית, לא זה. 

לא התכוונתי לזה. 

התכוונתי למי מכינה ומי מביאה מה. התכוונתי למי עשה את זה? ומי הכינה את זה?  התכוונתי לתחרות האוכלים הבלתי סבירים שמכינות כל גיסה וגיסה במטרה להרשים (את מי?). 

אמרתי לה בסדר, הבנתי למה התכוונת. והלכתי לכתוב את השיר. 

קראתי לו 'קיש קיש קריא' ויצאתי לדרך.

אבל לא הצלחתי. 

מעולם לא הכנתי שום קיש וחוץ מהמילה 'קיש' לא הכרתי עוד מילים שקשורות באוכלים מפונפנים.

איך כותבים שיר שהוא לא את? מה עושים?

עושים תחקיר!

חקרתי נשות מקצוע מתחום הקולינריה ואספתי רשימה ארוכה של מילים (ובדקתי שאני מאייתת אותן נכון). המון שמות חיבה למאכלים שונים ומשונים (בעיקר משונים).

אחרי שהשיר כבר ישב לבטח על המדור קבלתי בקשות למתכונים.

שלחתי את המבקשות לנשות המקצוע והצטערתי שלא הבהרתי על גבי המדור שאותה הדמות שמביאה בשיר את החד פעמי ולא מצליחה להתחרות בגיסותיה היפות והאלופות – היא אני.

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.