ניתוק משפחתי/ אסתר שפר

הגיעה אלי מטופלת עם דמעות בעיניים שכמה מילדיה הבוגרים חדלו באופן פתאומי לדבר איתה, שניים מהם הם ילדים ש"ירדו מהדרך" ושניים אחרים "חזקים מאוד בדרך" והאמא בתווך לא מוצאת לעצמה פינה, לא מבינה איפה טעתה בחינוך.  היא מאשימה, כועסת על עצמה ובוכה בכי תמרורים על תחושת האובדן והכאב התהומי שבליבה. היא מרגישה בתוך סחרחרה ולא מוצאת לעצמה עוגן לאזן את עצמה, כל אחד מהפלגים מושך לכיוונו, החרדים לא מעוניינים בקשר עם ה"יורדים מהדרך" מחשש שילדיהם יושפעו ואילו ה"יורדים מהדרך" כועסים שלא מבינים אותם ואת רצונם לבחור את דרכם וזהותם.

על תופעה זו בשדותינו אני רוצה להרחיב את הדיבור הפעם.

תופעת הניתוק מההורים מסבה להורים וגם למתנתקים כאב עצום תחושת אובדן האמון הבסיסי במשפחה, שלפי התפיסה המקובלת אמורה להיות מקום המשרה תחושת ביטחון, דאגה ותמיכה, חום, אהבה, שייכות וזהות, "בית ספר של החיים" בו לומדים הגשמה אישית ופיתוח זהות נפרדת, והכנה לחיים כאדם מתפקד בחברה, אוירה משפחתית בשולחן שבת וחג וכיוצ"ב. 

הבחירה במנגנון ההגנה ניתוק זוהי בחירה בדרך הקלה בה בוחר המנתק להתמודד עם כאבו מאחר ואינו יכול להכיל את רגשותיו וזיכרונותיו. לבוגרים שחוו בילדותם דחיה חברתית וחוסר שייכות, יהיה רצון להתנתק פיזית ורגשית, כי כל מפגש מהווה טריגר לתחושת ההשפלה שחוו שגרמה להם לעזוב.

לעיתים הגורם השורשי של מנגנון הניתוק נעוץ בגבולות שנוצרו במשפחה ולעיתים תופעת הניתוק שורשה בדפוסי התנהגות נרכשים העוברים בשושלת המשפחתית מדור לדור על רקע מלחמה, הגירה או מלחמות ירושה, ועל כך יש מחקרים בענף חדש הנקרא אפיגנטיקה.

בתוך מערכת המשפחה יש תתי מערכות. מערכת ההורים ומערכת הילדים שמגדירה מה שייך להורים ומה שייך לילדים.

ישנם שלושה סוגי גבולות:

גבולות חוץ- המשפחה מול הסביבה

גבולות בין תתי המערכות- דהיינו בין מערכת הורים ומערכת ילדים

גבולות אישיים בין הפרטים במשפחה כולה.

לגבולות שני קטבים קיצוניים:

הסתבכות– משפחות הפונות לתוך עצמן  ומפתחות את עולמן הקטן עמוסות ברגשות ומתקשות להסתגל .משפחות אלו מגיבות לכל סטיה ממה שהן מורגלות במהירות ובעוצמה מופרזת. (אסור לספר בחוץ את מה שקורה בבית כי זה סוד).

הינתקות-משפחות עם גבולות נוקשים מידי, מה שגורם לפגיעה בתפקודי ההגנה, בגלל הנטייה להגיב  באדישות כשנחוצה תגובה. 

הגבולות קובעים מה יהיה היחס בין מערכת ההורים ומערכת הילדים אם יהיה: 

יחס קרבה (אינטימיות)- הוואי משותף, מקום מכבד בו מרגישים בטוח להוריד מגננות ולהיחשף רגשית, מקום בו התגובות הן לא ביקורתיות או שיפוטיות, ישנה הקשבה והכלה ונתינת תוקף למה שמרגישים. 

או

יחסי תלות (סימביוזה)-הגבולות בין בני המשפחה מטושטשים-חוסר יכולת ליצור נפרדות וגדילה כתוצאה מדאגנות יתר, חרדות ופחדים.

מרחק בינאישי רב-עד כדי ניתוק. כל פרט במשפחה חי לעצמו.

קואליציה-היא למעשה סוג של קשר לא בריא בין שניים או יותר מבני המשפחה, כשבן משפחה שלישי נשאר בחוץ ואינו נוטל חלק בקשר הקרוב. למשל קואליציה בין בת ואב שמשאירה את האם מחוץ לתמונה, וכשהיא מבקשת להצטרף מסרבים כי מהות הקשר ביניהם נשענת על אי שיתופה.

איך זה קורה? זה מתחיל במצב בו אחד ההורים יוצא בפומבי להגנת הילד מפני ההורה השני המנסה להציב גבולות, אם האב יגיד לילד "אתה צודק תבוא אלי כשקורה כך וכך ואני אטפל בך", לאט לאט מנטרלים את השפעת האם והיא הופכת ללא רלוונטית, דבר המשמש מודל  לחיקוי בגיל מבוגר יותר (כפי המסופר בתחילת המאמר) שמותר להתנתק מאמא. 

קונפליקט במערכת-קונפליקט זוגי בקשר לחינוך הילדים, האם שבבית ילדותה חוותה בית ללא גבולות מחפשת לעשות חוויה מתקנת ומציבה לילדיה גבולות ,לאחר שיצאה ללמוד חינוך ילדים, לעומת בעלה שחווה בילדותו הצבת גבולות נוקשים , מחפש לעשות לילדיו חוויה אחרת ונוהג באוזלת יד בהצטרפו לקואליציה עם הילדים, דבר שפוגע בסמכות ההורית  של האם. מודל שבגיל מבוגר כמו בתחילת המאמר נותן לילדים לגיטימציה "להתגרש מאמא"

גבול ברור ועקבי (אך לא נוקשה) גמיש (אך לא פרוץ)-זאת מערכת הגבולות האפקטיבית שנותנת מענה מסתגל למשפחה.

אז מה עושים ברמה הפרקטית?

1. לברר מה מקור הכעס מי ומי הכועסים ועל מה. (הילדים על ההורים ההורים על הילדים, ) 

1. להבין שהכעסים במקורם הם רצף של אי הבנות מצערות ולכן חשוב לדבר וליישב את אי ההבנות והפרשנויות השגויות.  
2. כל אחד מהצדדים יקח אחריות על דברים שאמר או עשה . 
3. להכיר בכך שבמריבה אין צודקים ואין מנצחים יש רק שני צדדים או יותר שסובלים
4.   אם קשה לבצע שיחה פנים מול פנים אז כדאי לכתוב מכתב מפורט ולהסביר ולבקש סליחה על החלק שלכם בסיפור.
5. לא לוותר על הקשר נסו ליצור קשר אולי ע"י צד ג'  
6.  צד ג' יכול להיות משהו ששתי הצדדים סומכים עליו והוא נטרלי , רב או מטפל או מגשר
7. חשוב שכל אחד ישמיע את קולו, לבדוק במה כל אחד מוכן לבוא לקראת השני על מנת לגשר על הפערים על מנת שבסוף יצאו עם תחושה של WIN WIN . 
8.  ליצור גבולות ברורים לקשר תוך שמירה על כבוד כולם .
9. לתת תחושה שהקשר מטרתו להטיב ולא להיות מוקד למלחמות וחיכוכים. 

ובעיקר לזכור שעם בני משפחה ובעיקר עם הילדים הבוגרים יש לנהוג כמו שלושת הקופים החכמים 

לשמור על  העיניים -לא לראות מה שלא צריך, על האוזנים -לא כל דבר צריך לשמוע, 

ועל הפה -לא  חייבים להגיד כל מה שחושבים רואים או שומעים.

בקיצור סייג לחכמה שתיקה.

יש לך שאלה? זקוקה לעזרה ולהכוונה? לחצי כאן

אסתר שפר, פסיכותרפיסטית קלינית (M.A.) ומאמנת משפחתית וזוגית מנוסה,

מומחית לטיפולי גוף-נפש, פתיחת חסמים אנרגטיים וארומתרפיה,

מזמינה אותך לפגישת ייעוץ אישית בקליניקה, 

שתפתח בפנייך עולם חדש של אפשרויות.

לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית חינם: 052-593-2500,

או התקשרי לקו החם של הקליניקה בימים א-ה בין השעות 14:00-16:00.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

צפורה שיינלזון: על נישואין שניים, והילדים שבאמצע מדברות על הכל: 3 "אמהות לשלוש שעות", אף אחת לא מדברת על זה, רובן חוות את זה. הורות באור אחר / זיוה מאיר ההתלבטות: למי לשים מסיכת חמצן קודם? תשובת המומחית: לשחרר או לא? גיל ההתבגרות ואמהות/ חיה אלבוים