אין לנו כסף לנופש וכייף לנו בחופש!!

רכבות ההרים אוטוטו יעצרו לשנה הקרובה, רעשי הרמקולים שמכריזים על ילדים אובדים הופכים שקטים יותר, התורים מתקצרים ויתקצרו עד שלא יוותר מהם זכר, מתחמי השעשועים על סף נעילה, חוברות האטרקציות הפכו לאסופת דפים שיועדה ליצירות והמסלולים הגרניוזים מתרוקנים ממבקרים.

כן, בין הזמנים מתקרב אט אט לקיצו ועמו סוף הקיץ ותחילת חודש אלול ואחריהם, אחריהם הוצאות החגים (וסליחה מראש על התזכורת שעשויה להיות כואבת)

אין בית יהודי בו לא נושמים לרווחה כשסוף אב מגיע ואיתו מגיעה המנוחה לעו"ש שעמל קשות בשבועות האחרונים, רק שזו מנוחה מדומה כאמור, עד תחילתם של החגים.

או שאולי לא? אולי יכול העו"ש לנוח לו בשקט אפילו בימי אב הלוהטים?

האם ילדנו, טפנו ונערנו באמת זקוקים לקייקים+ארטיק+קרטינג אתגרי וכל זאת רק ביום אחד של חופשה (בלי לדבר על הצימרים המהודרים – עדיף עם בריכה או הוצאות דלק מרקיעות שחקים)?

האם בני השש והשבע והשמונה (ואפילו ה-16 וה-17 וה-18) לא יכולים ליהנות מפארק שעשועים שכונתי משפחתי עם אופניים וכדור וגומי או חבל או יצירת קישוטים לסוכה עם ארטיק קרח 13 בעשר?

ואם זה נשמע מוכר, אז כן. צדקתם. אלו החוויות שהיו לנו, לפני איזה דור או שניים.

מה קרה בינתיים? מה השתבש בדרך כשחופשה בלי אטרקציות, אתגרים ופעילויות הפכה ל'לא שווה'? אולי הסיפור הוא דווקא אנחנו, ההורים. אנחנו רוצים לפצות, להפעיל, לשמח, לרגש, ושוכחים, קצת שוכחים, שככל שמפצים, מרגשים ומשמחים, גם סף האטרקציה עולה וכל שנה ירצו ילדינו שווה יותר, מגניב יותר ו… כן, גם יקר יותר.

וכשיקר יותר, כידוע, העו"ש עובד קשה עד למנוחה בסוף אב וחזרה לעבודה כשהוא מרוקן ועייף בתחילת אלול לקראת החגים.

אז רגע לפני, רגע לפני הטיול הגדול הבא, אולי לעצור ולבדוק האם הילדים שלנו באמת צריכים את האטרקציות הגדולות האלה ב-74 שקלים לכרטיס (פלוס הנחה של סבתא מהסתדרות המורים וכרטיס ירושלמי משני דודים) או שמי שצריך את זה אלה דווקא אנחנו, ההורים.

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

תשאירו את הארנק בבית- וצאו לטייל בפארקים חינמיים נמאס לנו שמשתמשים באישה החרדית כדי להרוויח כסף ורייטינג / ברכי ש ים זו לטובה / הניה בל ומשלוח מנות כלה לחמותה / שירה אנטוורפן אולי נרגע? מותר לנו להשתעמם, פשוט להיות/ טור נוקב