ים זו לטובה / הניה בל

שיתוף ב email
שיתוף ב print

חוויותי מהחוף הנפרד או ים של דמעות מה שתרצו…
אם יש תקופה בה אני חוגגת את העובדה שעוד לא הגיעו אצלי הבנות לעולם, זה התקופה של הים.
כיף. כיף לראות את חברותיי, ואחיותיי סובלות, אחרי שהן כל כל השנה משוויצות לי עם קשתות, פונפונים,
ו"אין על הבכורה שלי איך היא מצילה לי את הבית! טוב אצלך זה בנים, את לא מבינה מה את מפסידה בקטע
הזה"
"הניההההה, למה אין אף פעם בים שלט:
"סגורררר"????
שמעתי את אחותי צורחת אלי בייאוש מהנייד בעודה שומעת את הילדות שלה בהתלהבות יתר "אמאאא,
ראשון, שלישי, חמישי, איזה יום היום???"
אמרתי לה, תעבדי עליהן שיום שני היום, את לא יכולה יותר! הים הזה לא נסגר! למה אין שלט באמת: "סגור
לרגל שיפוצים, ציד של מדוזות, הלוואת מים לכינרת, ניקוי רעלים , החלפת חבל ירוק מעופש, החלפת מציל
לאחד פחות צועק,סגור לרגל קירור חולות", סגור לרגל משהוווווו, משהווווווו!!!! "
נפל הפור. היא שוב נכנעה. יום ים.
ים של דמעות. התחננה, בכתה, אמרה תלכו עם חברות. אני רק אמא שלכם! אמא ותו לא, לא אמרו לי ים,
כששאלו אותי בלידות אם אני רוצה אפידורל, הבנתי שהלידה זה השיא! אני אעבור רק אותה, קצת שיעורי
בית, אספות הורים עם מורות איטיות ומאריכות בדיבור, קצת חסיה זוכמיר וזהו! נגמר הסיפור! שם זה ייגמר!
כמה אני יכולה??? עבדו עלי.
חחח בטח שעבדו עליה. אני הרי חגגתי הרבה על אמא שלי עם הים, הייתי מספיק נודניקית בשביל לסחוב
אותה ולפעמים שמעתי אותה מתקשרת לאבא שלי: אתה יודע מה הרשלה?? אני עוד יהיו לנו בנים! אתה
תראה מה זה, עד שלא תלך איתם לים, בשני, רביעי ושישי לא תבין אותי, אנחנו עוד נהיה פיטים!

למי שלא יודע, ים זה רק נשמע כיף, נתחיל בהתארגנות, כשכרגיל הבגד ים של מיכל קטן עליה בשלוש מידות,
איך חשבו על בד נמתח?גאוני. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים. כמה נמתח? בבת מצווה תקבלי כבר מתנה
מסבתא.
הבגד ים של רחלי תלוי עם חול מיום ראשון, של אפרת נפל לחלון של ברקוביץ, ולתמר נקרע השרוך, הן קנו
גלגלי ים, שרק אם תכננתם לשוט לארץ רחוקה, שווה לנפח אותם, משהו שחור ענק ומפלצתי ומזרן ים,
שעד שמנפחים אותו, המציל הולך הביתה. אבל שוב, פונים לאמא, פעם היא הייתה בשיעור נשימות, ונשיפות
החוצה, היא תנפח, היא תכין סנדוויצ'ים, היא תמלא בקבוקי שתייה, בתמי 4 ,או נועם 1 עד שהאצבע שלה
תקבל נמק, ותתפלל "ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו…."
היא רצתה ים, לא? הא, נכון היא לא, אבל למי אכפת?
לקחו אותי כאחות מלווה, הגענו לים, גיסנו הוריד אותנו עם הרכב ונפנף לשלום, ונעלם אל חייו המאושרים
ונטולי הים.
רק כשהוא ייקח אותנו חזרה, הוא כבר יבין שלא קיבל את המשפחה שלו כמו שהוריד אותם בהלוך.
הגענו. כוויות דרגה 3 מהחול, אחותי והילדות קיפצו, וקיבלו כוויית שחמט, חלק כן חלק בדריכה הבאה, אני עם
שיטת שימי את כל הרגל, היא תתרגל. אחותי אמרה לי התבלבלת, את זה עושים במים הקרים, חכי עם זה.
ניסינו לעקוף את הקיוסק, כי רצינו עוד לחתן את הילדים. כל קרטיב 10 שקלים, זה לא מה שאנחנו צריכים
עכשיו, אנחנו צריכים חובש! מומחה כוויות.
התמקמנו, אחרי שעברנו ודרכנו לכמה נשים שהשתזפו, על השמיכה שפרסו, וקיבלנו צעקות בנוסח". הי, את לא רואה לאן את הולכת? תחנכי את הילדות שלך, אתן לא בבית שלכן!"
לא, כי את בבית, אולי זרקי על עצמך משהו גברת, הרהרתי לעצמי, וגם איך נראה גברת? איך? העיניים שלנו מוסתרות לסירוגין עם גלגלי ים מפלצתיים, והאיפור נמרח לי מהבכי של הכויות. וטוב שלא ראינו את מה שלא רצינו לראות!
ובית? אוף נכון. כמה חבל שאנחנו לא בבית? מה רע בבית, איך אני רוצה בית! תדרכו לי על השמיכה כמה
שאתם רוצים! זה נראה לי כמו ארמון כרגע.
התישבנו,שלוש חברות של תמר הגיעו עם טילון ריבת חלב ענק. מאה שקלים לחתיכה. הן גילו על הקיוסק.
פתחנו את התיקים. אם לא תשבעו, נקנה לכם בחזור. אם אני אחיה עד אז, אם.
יש קטע בים שכל דקה שם עולה לך הרעב, למדדים של הזמנים שהיית תינוקת והאכילו אותך כל שלוש שעות.
בים כל הסנדוויצ'ים ראויים למאכל: העיקר שתבחיני למי שמת זיתים ולמי עגבנייה. כל השאר, לא משנה.
ככל שהסנדויץ נהיה יותר מעוך וכווצ' בים, כך רבים עליו יותר.
תמיד תהיה לך ילדה שאיך שאת פותחת את הקופסת אבטיח והמלון, עם החתיכות שחתוכות בצורות לא
סימטריות בעליל, תדחף את היד שלה המלאה בחולות, לתוך הקופסא, ותגזור את כל המשפחה לאכילת
אבטיח, שיגרום בהצטברות של ראשון שלישי חמישי לאבנים בכיס המרה.
יש גם ילדות שאת שמה להן מגבת, ומתוך ההרגל מהבית לזרוק על הרצפה בסוף השימוש, פשוט עושות את
אותה פעולה, רק על החול. יחי ההבדל הקטן.
אחותי ואני נכנסנו למים, מאז שאושר עד וכל הסופרים לוקחים עשר אג' לשקית, ערכה של שקית עלה בעיניי.
עד לרגע בו צרחתי את נשמתי "מדוזזזהההההה"
אחותי הרימה את השקית, ואמרה לי, קחי אמרת שחסר לך בבית.
יצאנו מהמים, מה ניסינו להראות לילדים קוליות של אמהות?
"אנחנו על הכיסא,בחוץ! תכנסו רק בהתחלה של המים!" הכרזנו ויצאנו לא לפני שהחולצה התנפחה לנו כמו
בלון, והיינו נראות בבושקות שנלחמות בצדפים שפצעו לנו את הזרת, את הציפורן החודרנית, ואת הנשמה.
המציל שחפר לנו ללא הפסקה, פתאום קרא ברמקול: "האשה עם הצהוב, עם הגלגל, צאי מהמים"
אחותי הסתכלה לעבר הבטן שלי, ואמרה: " יצאת כבר, מה הוא רוצה??? "
" מצחיק," אמרתי לה." זו את עם הסנדוויץ הרביעי ביד ועוד של הילדות עם הממרח שוקולד, אין לך גבול! "
פגשנו חברה. היא היתה נחמדה והכל, עד ששאלה אם אנחנו מלאים. כי הם באו באוטובוס, ולילדה שלה יש
בחילות באוטובוס.
הסתכלתי על אחותי, הביס האחרון עבר לה בגרוגרת, והיא הספיקה עוד להגיד, לחברה שלנו בלי להיחנק:"
אנחנו מלאים! מפוצצים! עד אפס מקום!" כמעט אמרה" שבעים" מזל שפתחתי לה עיניים!
הכי גרוע זה לקחת טרמפ ילדה מהים ועוד לא שלך! מספיק לנו החול, והסירחון שלנו, ועוד כל הזמן להחזיק
לה שקית, שמא תקיא לנו? שקית שהשגנו חינם, אחרי שצרחתי, בעטתי, והשתוללתי, כדי להשיג אותה??
אמרנו לילדות: יוצאים מהמים, מי שצריך להתפנות, זה הזמן. אוי ואבוי למי שתעיז לבקש בחוץ. הן הבינו. לא
הייתה בקשה כזאת עד הבוקר.
הלכנו לברזיות האלה ששוטפים את הרגלים, שתי מורות עם קרוקס מידה 43 שטפו את הרגל, כאילו מדובר,
בחסה עם ג'וקים, וואוו כמה זמן? הבטחתי לעצמי, שאיך שהיא משחררת את הברזייה, אני מתחילה
לשטוף, עוד לפני שהיא מספיקה לחזור לתיק שלה. זה סתם ככה מחווה על שטיפת יתר וגזל זמן, כשהיא
רואה משפחה עייפה, שמחכה לברז פנוי. כל החצאית שלה נרטבה, לא בכוונה. באמת. זה ים, בים נרטבים.
סורי.
איך הולכים הביתה? זו השאלה?
איך מוציאים אוויר מהגלגלים? עלה לנו רעיון, לקחנו את כל הציוד, קשרנו כמו שהם, מנופחים, לחבל הירוק
בתוך המים, רשמנו את השם שלנו בענק. אמרתי לאחותי, מה שיבוא קודם, או שיהיו לך בנים, ובעלך ישתמש
ראשון, או שלי יהיו בנות, ואנחנו נשתמש ראשונים. הסתכלנו אחת על השנייה עייפות, הבטנו זו בזו ואמרנו אחת לשנייה: לא זה ולא זה.

הניה בל הידועה גם בשם חסיה זוכמיר, ועוד שלל דמויות שיצרה לעצמה, תשמח לחשוף אותך לעולם מצחיק, של סטנדאפ אמיתי, בועט, ושלא היה כמותו כאן. לחצי כאן ותצללי לעולם חדש של הומור בריא! 
הכותבת היא סטנדאפיסטית ויוצרת דמויות קומיות להזמנת הופעות /0527149065

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

11 תגובות

  1. שלוימה, מה זה שנשים הולכות לים? אוי ואבוי, נגמר הסיפור! הלוו, יענקי, אתה לידה תתרחק. אוי ואבוי הלכה לים? נגמר הסיפור!!!!!!

  2. כישרון להראות את שעובר על כולנו
    מי יותר ומי פחות
    לתת לנו מראה לחיים ולשקף מציאות
    בכל דמות שאת יוצרת
    כל אחת מוצאת בה משהו
    והכתיבה ממש לעניין
    לכל אלו שהולכות לים
    ואו אלו שאוהבות בים של החיים
    והתמודדות אם כל מיני אתגרים
    תמשיכי בדרכך עם
    המון הצלחה יצירתיות ושמחה …

  3. הניה חסיה הניה…. וחוזר חלילה.
    את שנונה. מצחיקה. תמימה. מורתית. ותמשיכי מכאן לפרגן לעצמך עוד ועוד.
    כי כאן לא נגמר הסיפור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.