תמונה: פרי-פיק
מעשה בנערה צעירה שמצאה את דרכה אל הארנק של אמא שלה, לקחה משם את כרטיס האשראי ויצאה איתו לבית הספר. בדרך חזור היא וחברותיה החליטו לקנות כולן סוודר זהה, אך מכיוון שבקהל הקדוש היו גם בנות שלא הצטיידו באמצעי תשלום, התנדבה העלמה לשלם עבורן באמצעות הכרטיס של אמה. משגילתה האם כי חנקו לה את המסגרת של הכרטיס היא חשה חנוקה מתסכול ומיד הטילה האמא על בתה עונש. אך גם לאחר מכן חשה האמא רגשות עזים של כעס ומרמור כלפי הבת. או איך היא הגדירה את זה: אין לי שום חשק לפטפט איתה כאילו כלום לא קרה. כתוב בפרשה "כי יכה איש את עין עבדו… לחופשי ישלחנו תחת עינו…" מה הסיבה שעבד כנעני יוצא לחופשי בשן ועין? משום שהעבדות באה עליו מקללתו של נח לבנו חם: "עבד עבדים יהיה לאחיו" על שחטא בעינו ובפיו. אך אם נפגע העבד בעינו או שיניו כבר התכפר לו חטאו וממילא הוא יוצא לחופשי. התורה מלמדת אותנו שמי שריצה את עונשו יוצא לחופשי. אין זה הוגן להחזיק בטענות הישנות כלפי אדם אחרי ש'קיבל את מה שמגיע לו'. זהו כלי נפלא בחינוך הילדים, אנחנו צריכים להיות במצב שגם שניה אחרי שכעסנו או הענשנו ילד, אנחנו מסוגלים לחבק אותו ולהתייחס אליו כאילו שכלום לא קרה. ההתנהגות הלא ראויה קיבלה התייחסות, עכשיו עוברים הלאה. אותו דבר בזוגיות או בכל מערכת בין אישית אחרת, מישהו התנהג לא בסדר, דברנו הבנו התייחסנו למקרה, עכשיו עלינו האחריות 'לנקות את האויר' ולהמשיך הלאה. אם לא נעשה זאת נצבור עוד ועוד רגשות שליליים שרק יכבידו ויהרסו את מערכת היחסים. צריך לדעת שיש שלב שצריך לשחרר אנשים לחופשי, שהם כבר ריצו את עונשם ומעכשיו הם ראויים שנשכח ונסלח להם.
בברכת שבת שלום, בתיה הרשקוביץ.
לקביעת אימון או טיפול: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
