כאשר נאם דוד בן-גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם ב1946 אמר:
"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה ,"מייפלאואר"
היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. (הפלגתה נחשבת הולדת העם האמריקאי!) אבל תאב אני לדעת, אם יש
אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים
זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה; ומה היה טיבו של הלחם
שאכלו בצאתם.
והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר",
יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית,
יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה
לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן,
באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו
על היהודים מיום שיצאו לגולה."
עברנו את יום השואה והגבורה, ומתקרבים אנו ליום הזכרון.
כעת אנו בתחילת ספירת העומר – זכר לקרבן העומר, ובו יש מנהגי אבילות – זכר לפטירת תלמידי רבי עקיבא.
עם הנצח אנחנו.
יהודים.
המסורת היהודית של עיירות אשכנז מספרת על נפולאון, כאשר שוטט באחד הלילות באחת מעיירות אירופה, מצא מבנה מט ליפול, ובתוכו יושבים קבוצת אנשים, ובוכים. כאשר נשאל לפשר הארוע השיב לו אחד מאנשי הקבוצה "יהודים אנו, היום ט באב, ובתאריך זה נחרב לפני יותר מ1500 שנה, שני בתי המקדש שלנו, ביום זה בוכים אנו על שאבד, מתפללים על שיהיה" השיב נפולאון, רק עם שיודע לבכות על העבר, יש לו עתיד.
אנחנו זוכרים את העבר, ומתפללים על העתיד.
ביום זה, כעת ר"ח אייר, כאשר אחינו נלחמים במעברי הגבול.
כאשר אחינו ואחיותנו נתונים בשבי החמאס, ונראה שאין ישועה.
נזכור אותם כולנו ונתפלל כולנו שישובו במהרה ובשלום.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
