שבועות בפתח והניה במתח. שום דבר לא מכין אותי למה שמתחולל בבתי ישראל בימים אלה.
יש אחת שמשתיקה התראות כי היא לא רוצה לראות את כל הביגוד והתכשיטים והקודי קופון,
ויש אחת שמשתיקה את הסרטוני חיזוק כי היא שבעה מהסמינר.
ויש אחת שמשתיקה את תמונות הלוחמים הנופלים כי זה מחליש לה את הנפש ומכאיב.
ויש אותי – הניה, משתיקת תכנים של הכנות קדחניות לשבועות.
זה לא משנה אם זה עוגת גבינה בזילוף צמצום תמצית הדובדבן או שוק טלה ענק לארוחה הבשרית. הכל הכל נראה מפחיד ומאיים .
גם סתם אם חברה שלי שברגע אחד היא לא מספיק חברה כי היא חושפת מקרר שיש בו גבינות שונות ומשונות שכנראה ממתינות וזוממות על מתכונים של קיש מין פוכעס עם תחתית קשקבל ולמעלה יהיה קרנבל. ועשרים שמנות מתוקות בכל אחוזי השומן שמחכות למתכונים מדויקים.. אוי אני אחוזת פחד. מצמד המילים: תכנון מוקדם.
הוווו, התכנון. שלב התכנון של נשים הפוכות ממני בתכלית – זה מה שיקח אותי לאבדון . לרצות לברוח, מצידי שיגייסו אותי למילואים ברפיח. זה עדיף לי מלמלא את הדף ההוא.
נו הדף הידוע לשמצה. הקרוי: הרשימה. שם תמיד יהיה רשום בכתב מרשים ועגול כזה של אחת שקבלה כנראה ציון 120 בכל המבחנים וגם לא הרשתה לחברות להעתיק!
יהיה רשום שם את התפריט ההזוי שלה; כולל כותרות של ארוחת ערב, ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ספייר. בחייך תפתחי כבר מלון על בסיס פנסיון מלא ותחסכי מאיתנו את הרשימה הלבנה.
אצלך היא לבנה כי את בשבועות. אצלי היא שחורה כי נהיה לי שחור בעינים מלראות אותה. מילא זה היה סתם שרטוט, זה לא. כל מה שרשום שם זה נבואה שמגשימה את עצמה.
ואת עוד כותבת; 'היד עוד נטויה'.
הלב שלי נטוי, חצוי, מאז שחשפת את הרשימה המרשימה שלך. ואז את גם חותמת שם בעליזות יתר: "בתיאבון וחג שמח", כאילו זה מה שהיה חסר לי בזמן שאני עוד עושה רשימה מקושקשת לבעלי מה לקנות בסופר, כשהגבינה הכי מפוארת ברשימה שלי זה גבינת שמנת נפוליאון עם זיתים ואין לי תכנון מה לעשות איתה בכלל חוץ מטוסט.
בקיצור לכל אלה שקראו עד כה והעוגת גבינה האחרונה שלהם צנחה אל מותה בטרם מישהו בכלל שם את הניר כסף מלמעלה. וטרה, תנובה שטראוס ומחלבת ששון ובניו הסירו אחריות מהאסון שהתממש על העוגה שלך. אם את חשה כמוני : עשי לעצמך טובה
סגרי את כל האתרים, העיתונים ונותני התכנים עד שבועות, השתיקי סטטוסים, החביאי את הלוח שנה, כשאת עולה בבנין – עדיף במעלית ואם במדרגות סתמי את האף כדי לא להריח שום טיגוני שום כבסיס לפשטידה חלומית, או דג דניס או מוסר ים.
בבקשה תהיה בסיסית. תהיי מוסרית. שנני לעצמך יומם וליל עד התקדש החג; 'אנחנו אנשים פשוטים. אנחנו לא אוהבים כל כך חלבי, אנחנו לא אנשים של קישים, פשטידות, מוקרמים ובכלל מתכונים כתובים או מצולמים.
אנחנו אנשים של אוכל בסיסי. של מהיד לפה. אנחנו עממים. אבל מה? אנחני מבטיחים לעצמנו דבר אחד; אחרי שבועות נפצה את עצמנו במסעדה חלבית הכי יוקרתית. הכי קישית, קיטשית, מוקרמת, מוקצפת, עם עוגת גבינה יציבה וגבוהה, עם תודעת שירות גבוהה, כי אנחנו אנשים פשוטים אבל יש גבול.
אנחנו אוהבים חלבי מאד – בזמן שלנו. בעתו ובזמנו.
אנחנו מיוחדים לא עושים משהו כי כולם עושים, אף אחד לא יחליט לנו מתי נלחם עם חוטי גבינה צהובה ונכניס כף בגבינת בוראטה שבחיים לא טעמתי אבל ראיתי סרטון שהיא מתפוצצת בתוך הסלט ועושה שם חגיגה.
אז את מי אני פוגשת לסעודת אחרי שבועות באיזה מסעדה?? החשבון עלי.
לחצי כאן כדי לעקוב אחרי הניה בווצאפ
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
