פעם קודמת כתבתי על ה'אזמרה' של עצמך. כמה הוא חשוב ותורם ליציאה שלך ממעגל הזעם.
היום אני רוצה לשתף אתכן מאיזה הרגל רע צריך וחובה להיפרד כדי להחלים מהזעם.
הלקאה עצמית!
בעברית פשוטה אלו ייסורי מצפון, התחושות הקשות שעולות אחרי התפרצות.
ייסורי מצפון זה דבר נכון, זה סימן שיש לך מצפון בכלל.
יש כאלה שאין להם…
אבל גם אותו אנחנו צריכות במינון. כל דבר שחורג מהטווח הנכון משנה את האפקט שלשמו הוא נועד.
בעבר הייתי בטוחה שזה הכי נכון להלקות את עצמי ולהשמיע לי כמה אני איומה ואיך עשיתי את זה שוב. ואיך במילים שלי בשעת כעס אני גומרת לילדים שלי נזק בנפשם הרגישה.
וכמה אני אמא ואישה נוראית, ושאין לי תקנה, ואני רשעית, מפלצת. ועוד ערמות של מילים שליליות הורסות ולא מקדמות.
וכל זה בדיוק ההפך מלזמר על עצמך.
בשביל להצליח לזמר על עצמך, את חייבת במיידי להפסיק לרדת על עצמך.
אי אפשר להחטיף כאפה בלחי אחת ואת השנייה ללטף תוך כדי.
זה לא יעבוד לעולם.
אז בואי תסכימי איתי שהלקאה עצמית שלך – לא מקדמת אותך.
מנסיוני המר, גיליתי שזה עושה את האפקט ההפוך בדיוק. יודעת למה?
כי כשאת שוקעת לשליליות כזו, איזו מוטיבציה בדיוק תהיה לך לנסות להרים את עצמך ולעמוד בהבטחות שאת מפזרת לכולם ובעיקר לעצמך שלא תתפרצי יותר?
מאיפה את שואבת את הכוח? מהרע? מהשלילי?
איך את יכולה להאמין לעצמך שתצליחי, אם לפני שנייה המטרת על עצמך ים חוסר אמון, מילים קשות ומקטינות?!
ונקודה נוספת, זה בדיוק ההפך מלקחת אחריות על מעשייך ולהתקדם הלאה. כי מה את עושה בעצם…
מתבוססת במה שהיה, מה שהיה אי אפשר לשנות.. (לצערי כמובן)
אז תצעדי קדימה. רק עם לקיחת אחריות הלאה – אפשר להתקדם.
את ההווה והאת עתיד את יכולה ליצור במו ידיי, אבל רק עם קו מחשבה חיובי בלי טיפת רעל על עצמך.
אני מאמינה שברגע זה את רוצה לשאול: קל לך להגיד את זה! אבל איך אני לא ארגיש מפלצת שהתנהגתי ככה לפני שנייה…?
אז קודם כל אני באה משם, אז לא קל לי להגיד! אני הכי משם. מלומדת ניסיון כואב וצובט.
והתשובה היא כי במשך שנים ראיתי והרגשתי שאמירות שליליות לעצמי לא מקדמות אותי מלצאת ממעגל הזעם. משום שבתת מודע שלי היה מסר חזק שלוחש: 'את כזו איומה, איך תצליחי? עזבי, אין לך סיכוי לצאת מזה. הרי ממילא מחר הוא שוב יעצבן אותך ושוב תתנהגי כמו משוגעת, אז למה לנסות?'
ואת השיח הפנימי ההרסני הזה אפשר לעצור רק על ידי קבלת אחריות מלאה על מעשיי.
ברור שצריך להכות על חטא, לעשות תשובה ולקבל החלטה
איך תצליחי לעמוד בה? אפילו בצורה חלקית.
ברגע שתקדישי חצי דקה להכות על מעשייך בצורה תמציתית מאוד.
"יפית, נפלת שוב.
נורא אבל לא נורא.
את לא רוצה להיות כזו
את יכולה אחרת.
קומי
אני איתך.
יד ביד קדימה.
בואי ננסה שוב.
את לא באמת כזו.
את לא רוצה לצרוח להשתולל לאבד שליטה
את רוצה לשלוט בעצמך
ואת גם יכולה
בואי ננסה אחרת".
זהו. אפס שליליות, רק רצון עז לשנות לתקן כל הזמן. והכי חשוב להיות מחוברת לאמת שלך בנושא ההתפרצויות, ז"א לא להפיל אשמה על אף אחד בכעסים שלך ובזעם המטורף שמשתלט עלייך. כי מי שכועס ומאבד שליטה זו את. אני.
לקחת אחריות, אף אחד לא אשם, גם לא את.
אנחנו לא מחפשות אשמים, מחפשות ליצור מציאות טובה יותר קודם לך ואח"כ כמובן לסובבים אותך.
לא קל לאסוף פיסות של שברים, זה מורכב ועמוק. לבוא לתקן איפה שקלקלת ולנסות להתחיל כל פעם מחדש. זו עבודה. וכמו בכל עבודה צריך להשקיע בשביל לראות תוצאות.
דברים יסתדרו שתבואי אלייך בגישה חיובית ממקום של בנייה.
יש מקום לבכי, יש מקום לכאב, בוודאי.
אבל עיקר המקום צריך להיות בלראות אותך לא כועסת יותר.
וזה אפשרי, בהבטחה.
בהצלחה יקרה
2 תגובות
יפית את פשוט מקסימה!!!
תודה על הכנות ועל הטיפים החשובים!
הצלחה בכל!
יפית יקרה ואהובה כמה מדויק ונכון מה שכתבת…כמה ה' בטמת רוצה שנקום ולא נשקע למצפון שיכול להיות כל כך הרסני.ישר כח על הכתיבה המהממת..אין עלייך.