יום רביעי

|

|

19/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

19/02/2025

|

יום רביעי

אינסטלציה ללב: לא מפחדת מהצפות, מתחילה לפתוח את הסתימות | יפית שטרית

"את תשמעי קולות אחרים צועקים מתוכך כמו: 'שילכו כולם... אני עכשיו צורחת ויהי מה'. זו לא את. תזכרי את זה. אני ממש מבקשת ממך."
פומפה פתיחת סתימה
לא מפחדת מהצפות | קרדיט: shutterstock

אחרי השיתוף שבוע שעבר קיבלתי הרבה תגובות, על האומץ, על השיתוף, על העוצמה בהתמודדות, על השיח הנכון מול מי שאנחנו מתפרצים עליו.

זה לא דברים שקורים ביום, צריך לחוות כאב עמוק כדי להגיע למקום הזה של השיח הפתוח בנושא.

את צריכה קצת הכנעה, הכנעה מול הכשלונות שלך, הכנעה מול זה שהכעס לפעמים גדול ממך באמת.

הכנעה מול השם שהוא זה ששם אותך במקום הזה כי הוא מאמין בך שתוכיחי לעצמך, שאת יהודיה שיודעת לעבוד על המידות שלה ועם ההכנעה יד ביד המון אמונה עצמית בך ובדרך שאת עושה.

ולהיות מוכנה לעוד התרסקויות שיגיעו בדרך והן יגיעו. כי ככל שאת מתעלה בהיתגברות שלך, את עולה רמה ועם זה יחד עולה רמת הקושי מול הכעס.

כי הנה את מוכנה לשלב הבא בהיתמודדות שלך עם מסע חייך, מאז שהתחלתי להניח את הלב שלי כאן, אני מתמודדת עם כעסים וזעם לא פשוטים בכלל.

 

ההצפה היא חלק מהריפוי

זה בעצם תהליך ריפוי, הכל עולה וצף, צריך וחייב להציף דברים ולטפל בשורש הבעיה של המזג הכועס והרותח הזה, של דברים לא קורים בסדר ובתיכנון של גברת יפית הנכבדת…

וזה פוגש אותי בכל סיטואציה ביום יום, מוכר לכן?

החל מרגע הקימה בבוקר. תנסי לחשוב: מה יכול לעצבן אותך? מה עלול להרתיח אותך, להוציא אותך מדעתך?  ועכשיו בחופש, זה בכלל לא קשה למצוא על מה ועל מי להתעצבן, כמה קל להתעצבן נכון?

תנסי לאמץ קצת את גלגלי המח שלך לחשוב דקה אחרי ההיתפרצות. מה ההשלכות?

מה תמצאי מסביבך, עוד ילד מבוהל מאמא שחטפה טרוף וצווחה כמו, לא נעים לומר, משוגעת?

זה גם יכול להיות הבעל שירית עליו את כל פצצות המרגמה שחבויות בנפשך, מה תמצאי שם לאחר מכן, בעל אוהב מבין ומתחשב? קשה מאוד.

בלתי אפשרי לעמוד מולך כשאת ככה בכמה דקות של זעם, משאירה צל של כמה שעות, ימים, ולפעמים יש מילים ומעשיים שקשה לנפש לשכוח. אפילו אחרי שנים.

אני כותבת את השורות האלה בדמעות: כמה קל להחריב וכמה קשה אחר כך לבנות

אנחנו בלי בית מקדשיינו כבר מעל 2000 שנה, החרבנו אותו בגלל מעשינו והבנייה, אח, כמה היא קשה. שום דבר ואף אחד לא שווה אותך מאבדת את עצמך לטרוף הזה.

שיעבור אחרי כמה דקות אך ישאיר את חותמו.

מחשבות פעילות על ההשלכות שלך, כשאת כועסת – כל הזמן צריכות להעסיק אותך. זה יעזור לך בשעת הכעס לפחות לסנן מילים… לנשוך שפתחים. חזק ככל הניתן.

כי תוך כדי יצופו לך בראש המחשבות ששיננת לעצמך לא בזמן ההיתפרצות. זה יעלה לך בזמן הכעס.

תני לזה המון מקום תוך כדי נשימות עמוקות ופשוט תשנני, זה לא כדאי לא שווה לך…

את תשמעי קולות אחרים צועקים מתוכך כמו: 'שילכו כולם… אני עכשיו צורחת ויהי מה'. זו לא את. תזכרי את זה. אני ממש מבקשת ממך.

את לא רוצה להרוס לעצמך את החיים, מבטיחה לך.

כל מידה בחיים שאת רוצה לתקן לשנות ואת שמה עליה את הפוקוס עובדת משקיעה . את מגלה כמה עמוק אפשר להגיע . ממש לשורש המידה

שורש כל המידות הרעות זה הכעס.

 

מקדימה מחשבה לדיבור ומעשה

ועל זה אנחנו נפגשות כאן מידי שבוע, לחקור

להתבונן

ללמוד איך להתמודד

תהליך יומיומי

שאי אפשר להגיד שאפשר לסיים איתו, ממש לא.

ההפך הוא הנכון, אני רוצה ללמוד לכעוס נכון, כן, את קוראת נכון

גם לכעוס צריך ללמוד, כמו שלדבר צריך לדעת ואפילו איך לחשוב צריך לשים את הדעת.

ככל שתקדימי מחשבה עמוקה לפני כל תגובה שלך, לפני כל רצון עז שלך לרסס מילים . לירות ולתקוף כאילו אין מחר, התוצאה תהיה פחות הרסנית.

קחי צידה זו לדרך שלך בבניה שלך . באבן שאת תניחי לביניין הנפש שלך. תקדימי מחשבה לדיבור ומעשה ותראי פלאים.

 

בהצלחה אהובה!

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

2 תגובות

  1. כמה נכון לייחד מחשבה לפני מעשה ישר כוחך יפית אהובה .הלוואי ונזכה ליישם לפני ההרס והחורבן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים