איזה דיכאון!!

שיתוף ב email
שיתוף ב print
התאריך: י ניסן תשע"ג,
בת נולדה לי למזל טוב, לא סתם בת! בת ראשונה אחרי חמישה בנים!!
אממה… שמתם לב לתאריך? כן כן! חמישה ימים לפני ליל הסדר, הלילה המדהים ביותר בשנה..
לילה מדהים בהחלט רק שאנחנו מגיעות אליו והמראה שלנו איך לומר? מזכיר מאוד סמרטוט סחוט…או לימון סחוט, הזול מבינהם…
בת נולדה לי למזל טוב, היה  זה ביום חמישי.
האמת למזלי אני אשה מאוד מסודרת, ומאורגנת, אז עזבתי את הבית פסח מושלם, עוגות של פסח תוצרת בית במקפיא… מה עוד אפשר כבר לבקש?
חזרתי הביתה במוצ"ש של שבת הגדול, עם האוצר הזערורי בידיי.
רק דרכה רגלי על מפתן הדלת ומה אומר לכן? לא סתם מכת חושך קרתה לקראת יציאת מצריים… נהיה לי חושך בעיניים!!
כל המטבח חמץ!! פלטה של חמץ, סירים של חמץ… מישהו ניסה להסתדר פה שבת שלמה בלי אמא, רק שהשבת הזו הייתה יומיים לפני פסח!
ואני עזבתי בית מצוחצח!!
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, בסוף הימרתי על האפשרות השניה, הנחתי את הזערורית בעגלה החדשה, הדלקתי מוזיקה ופשוט התחלנו לרקוד סביבה במעגלים… בת ראשונה כבר אמרתי?
האושר גבר!
למחרת הזעקתי חברת נקיון שעזרה להחזיר את הבית למצב סביר, ובלילה בדיקת חמץ!
שכחתי לגמרי שאני אחרי לידה, ובערב פסח עמדתי שעות במטבח כמיטב המסורת והעמדתי סירים ועוד סירים ועוד סירים ועוד…..
אף חנות פיצה לא הסכימה לקלוט את ילדיי הרעבים בערב פסח, באמת שזה לא בסדר…
אבל תפקדתי לא רע (יחסית לגרוע)
האופוריה משמחת לידת הבת שכה חיכיתי לה עזרה להתגבר על כל הקושי, ככה חשבתי לתומי…
אז זהו שלא…
חג הפסח עבר עלי בעבודה קשה כמו שרק חג הפסח יכול להיות, עם חמשה קטנים +תינוקת בת יומה ואמא אחת אחרי לידה…
כולכן יודעות שבפסח אין אפשרות לפטור את ארוחת הצהריים והערב בסנדוויצים, צריך לעמוד ולבשל!!
אבל הוא נגמר בסוף כמו כל הדברים הטובים,
והנפילה הגיעה מיד אחריו….
יום אחרי פסח עוד שלחתי את הילדים בזחילה ללימודים, אבל למחרת קרסתי…. טוטאלית…
לא יכולתי לקום מהמיטה ולא עניין אותי כלום גם אם העולם קורס עכשיו…
זה קרה ביום שישי!!
שישי! אתן קולטות? עוד מעט שבת,
המשרתים שלי שכחו להגיע באותו יום…
ולעומת זאת הילדים התחילו להתעורר בזה אחר זה כדי לגלות שאמא עדיין לא קמה, אה.. וגם כדי להתחיל לתבוע את שלהם..בקבוק שוקו…. בקבוק חלב… ואמא קומי כבר!!!
לא היה לי כח- כלום -גורנישט- נגמר…
אחרי כמה נסיונות להשאר במיטה הבנתי שאם אין אי  לי מי לי.
וקמתי בשארית כוחותי ליום שישי רגיל ותובעני + חופש לילדים, וקצת קצת, איך לומר בעדינות?
דיכאון לידה!! לא מאובחן..דיכדוך חזק אחרי לידה…
התיישבתי על הספה והתחלתי לחשוב, איך אני יוצאת מהמצב הזה? איך ממשיכה לתפקד,
חשבתי על יום ראשון הקרוב ועל בית ההחלמה שמחכה רק לי,
ואז עברה בי מחשבה מעניינת:
זה שיש לי בבית חדר מלא בבלונים (מתוקף מקצועי) לא אומר שהסנדלרית צריכה ללכת יחפה!
מחאתי כף אל כף וקראתי לילדי: חברה תקשיבו! הרגע! אתם מתחילים לנפח לי בלונים!!
מי אמר שאם אני אמנית בלונים לא מגיע לי בלונים אחרי לידה?
הם די שיתפו פעולה והתחילו לעבוד,
וכך לאחר מס' דקות קישטה את הסלון שרשרת מוצצים מבלונים מקיר לקיר…
נחה דעתי!
וחזרה אלי שפיותי,
הדיכאון? הלך כנראה לחפש מקום אחר שבו יסכימו לארח אותו…
והתוצאה לפניכן,
בהמשך כשהוצאתי לאור ערכות יצירה בבלונים לא ויתרתי על היולדות,
והכנתי ערכה של שרשרת מוצצים לבן ולבת, מתנה מקסימה לתת ליולדת ולשמח את רוחה,
כבר חויתי על בשרי מה שבלונים יכולים לחולל…

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

3 תגובות

  1. מהממת ….
    אני צריכה ללדת בראש השנה פלוס מינוס ואיך שלא תסתכלו על זה פשוט ללדת בחגים ואני בחרדה מעכשיו….
    אם יש למישהי טיפ יעיל אז בקשה
    הצילו….

    1. בשעה טובה!!ממליצה לך להכין המון המון ארוחות ולהקפיא,
      ולעשות רשימות מסודרות של ארוחות ונשנושים בריאים שאפשר להכין מראש.
      המלצה טובה שקיבלתי היא להפריש בצד מארוחות גדולות ולהקפיא.
      לידה קלה!

  2. ממש נהניתי לקרוא
    אני במקצועי פאנית – וזה ממש כך! כל חג שמגיע אני האחרונה שיש לי פאה נורמלית עושה ממש דיכי
    כל הכבוד לך שפרגנת לעצמך !
    אלמד ממך..
    רותי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.