כתב בספר 'שיעורי דעת'- כך נסדרה הנהגת ה' בבריאה, שלפי מצב האדם ולפי מידת הכרתו בגדולת הבורא, ובחסדיו המרובים ולפי מידת השענו עליהם, כך חלה עליו ברכת שמיים וחסדו.
לכן כשאדם מעורר בעצמו על ידי תפילתו את הידיעה והרגש שהוא כולו תלוי ברצון ה' וממילא הרגשתו היא: 'הנני בידך לבדך כחומר ביד היוצר' וממנו כל תקוותו ורק עליו השעו, הרי בזה הוא מגביר עליו את חסדי ה' ומתרומם על ידי כך לאוצרות של שפע וברכה, המשפיעים ומשביעים אותו הרצון.
נמצא לפי דברים אלה, שהשינוי תלוי רק בנו ולא ברצונו יתברך. ועל האדם להאמין שבזמן שהוא פונה לה' יתברך באמת ומתחנן אליו, מתעורר רגש זה בכל העולמות וכל הבריאה מרגישה את צערו ורחמי עליון מתעוררים עליו.
כל העולמות עם אלפי רבבות ענייניהם, כולם מקושרים עם נפש האדם, שהוא המפתח של כל הבריאה, ועל פי מצב נפשו, מתנועעים כל כוחות ההשפעה מלמעלה למטה. לכן כל פעולה כגון תפילה, צדקה וחסד, משנות ברגע את המציאות.